נֻ֤סוּ הׇפְנוּ֙ הֶעְמִ֣יקוּ לָשֶׁ֔בֶת יֹשְׁבֵ֖י דְּדָ֑ן כִּ֣י אֵ֥יד עֵשָׂ֛ו הֵבֵ֥אתִי עָלָ֖יו עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיו׃

עֱרוֹקוּ גְלוּ אַרְחִיקוּ לְמִתַּב יַתְבֵי דְדָן אֲרֵי תְבִיר עֵשָׂו אַיְתֵיתִי עֲלוֹהִי עִדָן סְעוּדַת חוֹבוֹהִי:

נוסו. הנה יושבי דדן ברחו והפנו מארצם והחביאו לשבת בעמקי מסתרים:

כי איד. איד שלו הראוי לו הבאתי עליו ועת השגחת הרעה המוכן לו:

הפנו. מל׳ פנוי ממקום:

העמיקו. מל׳ עומק:

דדן. שם מקום באדום:

איד. שבר ומקרה רעה:

פקדתיו. ענין השגחת הבאת הרעה: