וְאִ֥ם חַי־יְהֹוָ֖ה יֹאמֵ֑רוּ לָכֵ֥ן לַשֶּׁ֖קֶר יִשָּׁבֵֽעוּ׃

וְאִם בִּשְׁמָא דַייָ יָמָן בְּכֵן לְשִׁקְרָא אִינוּן מִשְׁתַּבְּעִין:

ואם חי ה׳. ואם יאמרו בשבועתם חי ה׳ לא הוא בעבור שהם מאמינים בו אבל באמת כשרוצים להשבע בשקר נשבעין בה׳:

ואם חי ה' יאמרו, והגם שתשמעו לפעמים שבדברי ריבות שבין אדם לחבירו מטילים עליהם שבועה והם נשבעים אז בה', שאז ידמה לך שיש ביניהם משפט וגם אמונה, כי מה שנשבעים להכחיש שכנגדם היא כמשפט התורה, "שבועת ה' תהיה בין שניהם", והשבועה עצמה בשם ה' יעיד שמאמינים בה' ונשבעים בשמו הגדול, מזה אל תקח ראיה, כי זה האות להפך כי לכן לשקר ישבעו, וזה האות שאין משפט כי יעשוק חברו על ידי שבועת שקר, ואין אמונה אחר שיבטא בשפתים שאמתת הדבר שהוא מקיים הוא אמת כמציאות ה' ובהיות הדבר שקר הוא העד שמכחיש מציאות ה':