וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַךְ־דַּלִּ֖ים הֵ֑ם נוֹאֲל֕וּ כִּ֣י לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶֽם׃

וַאֲנָא אֲמָרֵת בְּרַם מִדְמִסְכְּנִין אִינוּן אִטַפָּשׁוּ אֲרֵי לָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע אוֹרְחַן דְתַקְנָן קָדָם יְיָ לְמֶעְבַּד דִין דִקְשׁוֹט קֳדָם אֱלָהָהוֹן:

ואני אמרתי. כשהוכחתים ולא קבלו מוסר אמרתי בתחילה אין תבונה בהם ואך דלים המה מחכמה:

נואלו. נשתטו בדעתם כי לא ידעו דרך ה׳ וכו׳ שמביא פורענות לגלות אוזן למוסר:

נואלו. ענין סכלות וטפשות כמו נואלו שרי צוען (שם יח):