עִרְכ֨וּ עַל־בָּבֶ֤ל ׀ סָבִיב֙ כׇּל־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַֽל־תַּחְמְל֖וּ אֶל־חֵ֑ץ כִּ֥י לַיהֹוָ֖ה חָטָֽאָה׃

סְדָרוּ עַל בָּבֶל סְחוֹר סְחוֹר כָּל מְחָתֵי קַשְׁתָּא שְׁדוֹ בָהּ לָא תְחוּסּוּן עַל גַרְרַיָא אֲרֵי קֳדָם יְיָ חָבַת:

ערכו על בבל. מכל סביבה ערכו מלחמה על בבל:

ידו אליה. השליכו חצים אליה:

אל תחמלו. לא תחוסו על החץ לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה:

כי לה׳ חטאה. ולכן תצלחו בה וכל החצים שתשליכו שמה יהרגו אנשים:

דורכי. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחה היטב לירות למרחוק:

ידו. ענין השלכה כמו לידות את קרנות הגוים (זכריה ב׳:ד׳):

ערכו, (עתה יבאר איכות הכיבוש) ערכו על בבל סביב אתם כל דרכי קשת, מוסיף לאמר ידו אליה, אל תשליכו את החצים ע"י הקשת רק השליכו אותם בידכם, כי גם ביד תקלעו למטרה, ומוסיף אל תחמלו אל חץ שתיראו פן תשליכו החץ בחנם, כי לה' חטאה, ובודאי תשיגם החץ: