עַל־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַחֲרֵ֤ם אַחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃ {ס}

עַל אַרְעָא דְעַמָא סַרְבָן סַקוּ עֲלָהּ וְעַל יַתְבֵי פִּקוֹד דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן לְגַמְרָא שְׁאֵרִיתְהוֹן אֲמַר יְיָ וַעֲבֵיד כְּכֹל דְפַקֵידְתָּךְ:

על הארץ מרתים. חזר לדבריו הראשונים אמר אל מול המחריב את בבל עלה למלחמה על הארץ שמרדה ופשעה בכל העובדי כוכבים והיא בבל:

ואל יושבי פקוד. שם עיר מערי בבל כמ״ש פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) או על בבל יאמר וקראה כן לפי שבא עת לפקוד ולזכור עוונה:

חרוב. תחרב אותה והנסים רדוף אחריהם והחרימם:

ועשה וכו׳. חזר לזרזו:

מרתים. מלשון מרי ומרד:

חרוב. מלשון חורבן והחרם. ענין כליון כמו כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳):

על הארץ מרתים, רק אתה מרתים ומרי, על ארץ בבל עלה עליה, אתה מרתים עלה אל יושבי פקוד שהם הכשדים שעליהם אפקוד עונם (כמ"ש הנני פוקד על מלך בבל), ועשה ר"ל אתה מרתים עשה כאשר צויתיך להחריב ולהשמיד הכל: