נִבְעַ֤ר כׇּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כׇּל־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃

אִטַפָּשׁוּ כָּל עַמְמַיָא מִלְמִידַע חוּכְמְתָא בְּהִית כָּל קִינֵי מִלְמֶעְבַּד צְלַם אֲרֵי שִׁקְרָא אַתִּיכוּנוּן וְלָא רוּחָא בְּהוֹן:

נבער. כל אדם העובד הפסל הוא נבער מהיות בו דעת וכל צורף העושה הפסל יקבל בושה מן הפסל בראותו כי שקר המסכה שנסך ואין במי מהם רוח החיוני:

נבער. מלשון בער ושוטה:

מדעת. מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך (ש״א ט״ו) ור״ל מהיות מלך:

הוביש. מל׳ בושה:

נסכו. צורת הגלולים הנעשה ביציקת מתכת וכן אלהי מסכה (שמות ל״ד):