נֻ֣סוּ ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ בַּעֲוֺנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַיהֹוָ֔ה גְּמ֕וּל ה֥וּא מְשַׁלֵּ֖ם לָֽהּ׃

עֲרוּקוּ מִגוֹ בָבֶל וְשֵׁיזָבוּ גְבַר נַפְשֵׁיהּ לָא תִלְקוֹן בְּחוֹבָהּ אֲרֵי עִדַן פּוּרְעֲנוּתָא הִיא קֳדָם יְיָ גִמְלָא הוּא מְשַׁלֵם לָהּ:

נוסו. אתם הבאים מארצות אחרות השוכנים עתה בבבל נוסו משם ומלטו כל איש את נפשו ואל תתעכבו שמה להיות נכרתים עמה בעוונה:

כי עת. עתה באה העת לעשות נקמה בבבל ולשלם לה גמול הרעה:

תדמו. ענין כריתה:

נסו, עפ"ז מצוה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו, פן ידמו ויכרתו בעונה כי עת נקמה היא לה', א. מצד הנקמה, ב. מצד הגמול כפי מה שעשו והרעו: