הָא כְּמֵשֵׁב נַפְּחִין דַחֲרִיךְ בְּגַוָאָה דְנוּרָא כֵּן חֲשָׁא קָלְהוֹן דִנְבִיַיָא דְמִתְנַבָּן לְהוֹן תּוּבוֹ לְאוֹרַיְתָא וְלָא תָבוּ וְכַאֲבָרָא דְמִתְמְסֵי בְּגוֹ כוּרָא כֵּן הֲוָאָה בְּטִילִין בְּעֵינֵיהוֹן מִלֵי נְבִיַיָא דְמִתְנַבָּן לְהוֹן לָא לְהַנָאָה אֲלִיפוּנוּן מַלְפֵיהוֹן וְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא לָא שְׁבָקוּ:
נחר מפוח מאש. דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג לזה אמר הנה המפוח נתייבש מן האש וגם העופרת כבר תם ונשלם כי נשרף הכל אבל בחנם צרף את הכסף כי הסיגים הרעים לא נעתקו מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה והוא למשל לומר הנה הנביאים מתייגעים להוכיח את העם ואינם מועילים כי עדיין עומדים במרדם:
נחר. ענין יובש כמו חרה מני חורב (איוב ל׳:ל׳):
מפוח. שם הכלי שמפיחים בו להבעיר האש:
תם. ענין גמר והשלמה:
עופרת. מין מתכת:
צרף צרוף. ענין זיקוק והתכה:
ורעים. הם הסיגים שהוא רע מול הכסף:
נתקו. ענין העתק והסרה:
