כְּהָקִ֥יר (בור) [בַּ֙יִר֙] מֵימֶ֔יהָ כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ חָמָ֣ס וָ֠שֹׁ֠ד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד חֳלִ֥י וּמַכָּֽה׃

כְּגוֹבָא דִמְקַיֵים מוֹהִי כֵּן אוֹרִיכוּ וְאִתְקַיָמוּ בְּגַוָהּ עָבְדֵי בִישְׁתָא קַל חֲטוֹפִין וּבְזוֹזִין מִשְׁתְּמַע בָהּ קֳדָמַי תְּדִירָא עַל כֵּן אַיְתֵיתִי עֲלָהּ מְרַע וּמָחָא:

כהקיר ביר. כמו הבאר שמימיו נובעים והולכין כן רעתה נובע ואינה פוסקת:

חמס ושוד. זעקת חמס ושוד נשמע בה לפני תמיד לכן אביא עליה חלי ומכה:

כהקיר. ענין נביעה והוא מלשון מקור:

ביר. כמו באר:

ושוד. עושק:

על פני. כמו לפני וכן לא יהיה וכו׳ על פני (שמות כ):

כהקיר, הרעה הבאה על ירושלים אינה חיצוניית רק היא הרעה שעשתה לה בעצמה ע"י מעשיה הרעים, וממשיל כמו שהבאר של מים חיים תקיר מקור מימיה, לא מים הנשפכים בה ממקום אחר רק הבאים ממקורה, כן הקרה רעתה, הרעה והצרה שבא עליה הקרה ממקורה, כי ממנה נולדה הרעה ושם נהייתה, כי על ידי שחמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, שאנכי בה שוכן בשכינתי ובכ"ז ישמע בה תמיד חמס ושוד, עי"כ (הקרה) חלי ומכה, החמס והשוד הקרו את החלי והמכה, כענין שאמרו לא הערוד ממית אלא החטא ממית, (ומלת הקרה נמשך לשתים), לכן אני אומר לך הוסרי ירושלם קבלי מוסר, פן תקע נפשי ותתרחק שכינתי ממך, אחר שחמס ושוד ישמע בה על פני, ועי"כ אשימך שממה, ותהיה השממה גדולה כ"כ עד שתדמה כארץ לא נושבה מעולם: