כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָֽדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִתְבְּזָזָא יִתְבַּזְזוּן כְּמָא דִמְהַלְכִין עַל שׁוּלֵי גֶפֶן לְמִקְטַף שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל וּתְתֵיב מַחְתָּךְ עֲלֵיהוֹן כִּדְקָטֵיף עַל סַלְסְלִין:

עולל יעוללו כגפן. כמו הגפן אחר שבצרו אותם ונשארו עוללות חוזרים ללקט גם העוללות כן יהיה שארית ישראל כי יחזור האויב לגלות גם אותם:

השב ידך. אתה האויב השב שנית ידך לקחת בגולה את הנסתרים כמו הבוצר המשיב שנית ידו בעבור למשמש ולחפש אחר הענבים הנסתרים מעיניו:

עולל יעוללו. כן נקרא הליקוט שאחר הבציר כמו לא תועלל אחריך (דברים כ״ד:כ״א):

כבוצר. כן נקרא תלישת הענבים מן המחובר כמו כי תבצור כרמך (שם):

על. בעבור:

סלסלות. ענין משמוש וחפוש כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד):

כה, תחלה יעוללו את שארית ישראל כמו שמעוללים את הגפן שהגפן אחר שבצרו אותו מחפשים אחר העוללות ולוקטים אותו, כן אחר שלא ישאר בה רק שארית מעט ישוב נבוכדנצר להגלות גם העוללות הנשארים, ואח"כ השב ידך כבוצר על סלסלות, תשב ידך על הענבים הנתונים בסלים שכבר נבצרו ותדמה עליהם כבוצר אותם שנית, ור"ל אחר שיהיו כולם בגולה, ישיב ידו על הגולים להגלותם שנית, כי כן היו בצאתם למצרים אחר החורבן שהשיגה יד האויב אותם שנית להרגם ולהגלותם: