לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אַפִּ֤י וַחֲמָתִי֙ נִתֶּ֙כֶת֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה עַל־הָאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְעַל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּבָעֲרָ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {פ}

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא רוּגְזִי וַחֲמָתִי חָל בְּאַתְרָא הָדֵין עַל אֱנָשָׁא וְעַל בְּעִירָא וְעַל אִילַן חַקְלָא וְעַל אִבָּא דְאַרְעָא וִישֵׁיצֵי וְלָא יְהֵי חָיָס:

נתכת. תהיה נשפכת אל המקום הזה וחוזר ומפרש על האדם וכו׳:

ולא תכבה. ר״ל לא תפסק החמה עד תכלה הכל:

נתכת. ענין התכה והרקה כמו ותתך חמתי באפי (שם):

תכבה. מלשון כבה: