כִּ֣י אִֽם־אֶת־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּ֠ה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י וְהָיִ֤יתִי לָכֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־לִ֣י לְעָ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם בְּכׇל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם לְמַ֖עַן יִיטַ֥ב לָכֶֽם׃

אֱלָהֵין יַת פִּתְגָמָא הָדֵין פַּקְדֵית יַתְהוֹן לְמֵימַר קַבִּילוּ לְמֵימְרִי וְאֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהָא וְאַתּוּן תְּהוֹן קֳדָמַי לְעָם וּתְהָכוּן בְּכָל אוֹרְחָא דַאֲפַקֵיד יַתְכוֹן בְּדִיל דְיִיטַב לְכוֹן:

כי אם וכו׳. שמעו בקולי רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וכו׳ כמ״ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו׳ (שמות י״ט:ה׳) א״כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה׳:

והייתי לכם לאלהים. ר״ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי:

למען ייטב לכם. ר״ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם: