עַל דִי פְּלָחוּ לְעֶגְלָא דִבְדָן מֶלֶךְ בְּמַשַׁרְיָתֵיהּ יִסַק עֲלֵיהוֹן וִיגַלֵי יַתְהוֹן מִקַל פְּסִיעוּת גִבָּרוֹהִי יְזוּעוּן כָּל יַתְבֵי אַרְעָא יֵיתוּן וְיִבְזוּן אַרְעָא וּמְלוֹאָה קִרְוַיָא וּדְיָתְבִין בְּהוֹן:
מדן. בעוד יהיה האויב בדן בקצה גבול ארץ ישראל יהיה נשמע נחרת סוסיו:
מקול מצהלות. מהרמת קול גבוריו רעשה כל הארץ:
ומלואה. הדברים שהארץ מלאה מהם:
עיר. יאבדו כל עיר והיושבים בה:
נחרת. הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן הוד נחרו אימה (איוב ל״ט:כ׳):
מצהלות. ענין הרמת קול גדול כמו אל אשת רעהו יצהלו (לעיל ה):
אביריו. מלשון אביר וחוזק:
(דברי העם) , מדן, ר"ל כי בברכת יעקב לבניו אמר, יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, שבני דן היו מלומדים ללחום עם רוכבי סוסים (ולכן היה דן המאסף לכל המחנות כי דרך הרוכבים ליפול על אחורי המחנה ברדפם אחריהם), עפ"ז ישאלו איך היה עתה להפך שנחרת סוסי האויב נשמע מדן, ובכ"ז לא נשך הנחש עקבי סוס ורוכבו, כי מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ, וגם באו לתוך הארץ ויאכלו ארץ ומלואה? (תשובת ה') , כי הנני משלח בכם, מה שאתם חושבים שדן דומה כנחש נהיה בהפך, כי אני השולח בכם נחשים צפענים שהם קשים מנחש והם נשכו אתכם עצמכם, לא את סוסיכם:
