כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

אֱלָהֵין בְּדָא יִשְׁתַּבַּח דְמִשְׁתַּבַּח דְחַכִּים וְאַלִיף לְמִידַע דְחַלְתִּי אֲרֵי אֲנָא יְיָ עָבֵידְנָא חִסְדָא וְדִין דִקְשׁוֹט וְזָכוּ בְּאַרְעָא אֲרֵי בְּאִלֵין רַעֲוָה קֳדָמַי אֲמַר יְיָ:

כי אם בזאת יתהלל המתהלל. המשבח את עצמו ישבח את עצמו בזאת וחוזר ומפרש במה שהשכיל ויודע אותי אשר אני ה׳ ואין עוד מלבדי ואני הוא העושה חסד לאוהבי ולשומרי מצותי ואני הוא העושה משפט להפרע מן הרשעים ואני הוא העושה צדקה לקבל את השבים ולהסיר מעליהם המשפט ולא שיש ח״ו פועל טוב ופועל רע כי בכל אלה חפצתי אני לתת לכ״א כגמולו והמשכיל את זאת ראוי להתהלל בעצמו כי בזה יבוא לו תועלת רב: