קַדְּשׁוּ־צוֹם֙ קִרְא֣וּ עֲצָרָ֔ה אִסְפ֣וּ זְקֵנִ֗ים כֹּ֚ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְזַעֲק֖וּ אֶל־יְהֹוָֽה׃

קַדְּשׁוּ צוֹם. הַזְמִינוּ צוֹם:

עֲצָרָה. אֲסִיפָה:

גְּזַרוּ תַעֲנֵי עֲרָעוּ כְנִישָׁא כְּנִישׁוּ סָבַיָא כָּל יַתְבֵי אַרְעָא וְעוּלוּ לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ אֱלָהָכוֹן וְצַלוּ קֳדָם יְיָ:

קדשו - כמו הכינו.

עצרה - שלא יעשה אדם מלאכה. ויפת אמר: קהלת, כמו עצרת בוגדים.

אספו - אתם זקנים.

כל יושבי - ארץ ישראל.

בית ה' - בחסרון מלת אל.

קדשו צום. הזמינו יום צום ר״ל הכריזו ברבים להתענות ביום קבוע:

קראו עצרה. הכריזו להתאסף בבית ה׳:

כל יושבי הארץ. ר״ל של כל יושבי הארץ:

בית ה׳. אל בית ה׳:

קדשו. ענין הזמנה כמו קדשו מלחמה (לקמן ד):

צום. תענית:

עצרה. ואסיפה וכן עצרת בוגדים (ירמי׳ ט):

קדשו צום, מצוה עוד אל הכהנים שהם יקדשו צום ויקראו עצרה שיתאספו העם אל בית ה', ושהם יאספו זקנים ואת כל יושבי הארץ לבית ה' ויזעקו אל ה', כי בעת התעניות על הצרות היו מאספים את העם ומורידים את הזקן לפני התיבה והזקן דורש לפניהם דברי כבושין כמבואר במס' תענית: