אֵלֶ֥יךָ יְהֹוָ֖ה אֶקְרָ֑א כִּ֣י אֵ֗שׁ אָֽכְלָה֙ נְא֣וֹת מִדְבָּ֔ר וְלֶ֣הָבָ֔ה לִהֲטָ֖ה כׇּל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃

נְאוֹת מִדְבָּר. לְשׁוֹן ׳נָוֶה׳:

קֳדָמָךְ יְיָ אֲנָא מְצַלֵי אֲרֵי קִדוּם תַּקִיף כְּאֵשָׁא אָסַף דַרְוַת מַדְבְּרָא וְשַׁלְהוֹבִיתָא שֵׁיצָאַת כָּל אִילָנֵי חַקְלָא:

אליך - דברי הנביא כי יספר שהיתה שנת בצורות וזהו אכלה נאות כמו נות רועים. ורבי משה הכהן אמר: כי הטעם כמו על עצי השדה אשר שם צפרים יקננו. ויפת אמר: כאילו אכלה אש. ונכון היה לולי, כי יבשו אפיקי מים.

אליך ה׳ אקרא. מאמר הנביא להתפלל לה׳ להושיע לעמו:

כי אש אכלה וגו׳. כאלו אכלה האש אהלי הרועים שבמדבר כי הואיל ואין מרעה לצאן למה יאהל במדבר:

ולהבה להטה. הארבה אכל עלי עצי השדה כאלו להטה להבת אש:

אכלה. שרפה:

נאות. ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיה כ״ה):

מדבר. מקום המרעה רחוק מהישוב יקרא גם הוא מדבר וכן מעט הצאן ההנה במדבר (ש״א י״ז):

ולהבה. שלהבת:

להטה. ענין שרפה כמו אש לוהט (תהלים ק״ד):

אליך מוסיף לאמר, שאם תשיב שעקר העונש בא על האדם וע"י שבהמות הישוב הם ברשותו של אדם והם קנינו לכן ספו גם המה עם האדם. כי נגזר עליו אבדת בהמותיו וקניניו, משיב עדיין אליך ה' אקרא כי אש אכלה נאות מדבר, ששם אין ישוב בני אדם, ולהבה להטה כל עצי השדה הגם שהם רחוקים מישוב בני אדם, ועי"ז.