תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קׇדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי־בָ֥א יוֹם־יְהֹוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב׃

תִּקְעוּ שׁוֹפָר. לְהַשְׁמִיעָם שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה בְּטֶרֶם תְּבוֹאתָם הָרָעָה הַזֹּאת:

יוֹם ה׳. מַה שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה:

תִּקְעוּ שׁוֹפָרָא בְּצִיוֹן יַבִּיבוּ בְּטוּר קוּדְשִׁי יְזוּעוּן כָּל יַתְבֵי אַרְעָא אֲרֵי מְטָא יוֹמָא לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי קָרִיב:

תקעו - זה הנביא אמר חגרו לפני בא זה היום ובבא היום אמר: תקעו שופר ובעבור זה אמר גם עתה, שבא יום ה' ישובו אל ה', כי הוא יפליא לעשות עמכם.

תקעו שופר. להזהיר את העם על התשובה:

בהר קדשי. זה ציון וכפל הדבר במ״ש:

ירגזו. מחרדת קול שופר יחרדו יום ה׳. הפורענות מה׳:

כי בא. כאלו כבר בא:

והריעו. מלשון תרועה:

ירגזו. ענין תנועת חרדה כמו רגשו ואל תחטאו (שם ד):

תקעו, (עד עתה דבר על העת שהודיע ביאת הארבה ע"י הנביא שראה גזרה זו בנבואה, ועתה מתחיל ענין שני, מדבר על העת שכבר התעורר הארבה והתחיל לבא על הארץ), תקעו שופר כדין שמתריעים על הצרות, והנה התקיע' היתה משמשת לאסוף את העם וע"ז צוה שיתקעו בציון בכל העיר למען ישמעו כל אנשי העיר, והתרועה היתה משמשת לעורר חרדה כדי שישובו בתשובה, ועל זה אמר והריעו בהר קדשי שהוא בבהמ"ק, ועי"כ ירגזו כל יושבי הארץ ויפחדו מה', כי בא יום ה' כי קרוב, ר"ל כי אצל בשר ודם לא נוכל לאמר שבאה גזרתו רק אם בא ממש, כי כל עוד שלא בא, המקום מפסיק ויוכל להיות שיתעכב ולא יבא, אבל אצל ה' כל שהזמן קרוב ואין הפסק הזמני נוכל לומר שכבר בא כי אין דבר חוצץ בעד גזרתו, ואחר שהזמן קרוב כבר בא יום ה':