מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כׇּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃

קִבְּצוּ פָּארוּר. שַׁחֲרוּת כַּקְּדֵרָה כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״וּבִשְּׁלוּ בַפָּרוּר״ (במדבר יא:ח). וְאָלֶף הַכְּתוּבָה יְתֵרָה הִיא וְאֵינָהּ נִקְרֵאת:

מִן קֳדָמוֹהִי יְזוּעוּן עַמְמַיָא כָּל אַפַּיָא אִתְחַפִּיאוּ אִיכְרוּם אוּכְמִין כִּקְדֵירָא:

מפניו יחילו עמים - רבים, מפני זה העם העצום. ומלת פארור באל"ף מגזרת פאר והרי"ש כפול, כמו סגריר. והטעם שיתקבץ ויתאסף הפך יתפשט, כמו: אספו נגהם. ויפת אמר: לשון שחרות והאל"ף נוסף.

יחילו עמים. כולם יחרדו מפניו ועל שהמשילם לעם הערוך למלחמה אמר בו לשון הנופל בעם והוא מדרך גוזמא והפלגה כדרך המליצה:

כל פנים. כל פני הבריות קבצו שחרות כקדרה:

יחילו. מלשון חיל וחלחלה:

פארור. כעין קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳) והאל״ף נוספת:

מפניו, אולם העמים יחילו מפניו ולא יערבו לבם ללחום נגדו, וכל פנים יתקבץ פארו והדרו מרוב הפחד והיגון: