וּבְעַד הַשֶּׁלַח. כְּמוֹ בְּעַד הַחַלּוֹנִים עַל פְּנֵי כְּלֵי זַיִן יִפְּלוּ וְיַחֲנוּ:
וְלֹא יִבְצָעוּ. וְלֹא יְקַבְּלוּן מָמוֹן. וְיוֹנָתָן פָּתַר בּוֹ לְשׁוֹן ׳שְׁלִיחוּת׳ בִּשְׁבִיל שְׁלִיחוּת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּילִין עַצְמָן וּבֶצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ:
וּגְבַר אֲחוֹהִי לָא דָחֲקִין גְבַר בִּכְבִישֵׁיה אָזְלִין לַאֲתַר דְאִינּוּן שְׁלִיחִין קַטְלִין וְלָא מְקַבְּלִין מָמוֹן:
ואיש - דרך משל.
גבר - מין הזכר ובעבור שהזכיר כגבורים ירוצון.
ובעד השלח - כלי מלחמה כמו מעבור בשלח ואין משלחת במלחמה.
לא יבצעו - כמו ולא יפצעו וכמוהו: ובצעם בראש כולם.
לא ידחקון. זה לזה כי כ״א ילך במסילתו המיוחד לו:
ובעד השלח יפלו. ישכבו על החרבות לא יהיו נחתכים עליו לחתיכות:
ידחקון. מלשון דחק:
גבר. איש יאמר בלשון שאלה על הארבה:
במסלתו. מלשון ודרך:
ובעד. ענינו כמו על וכן וכפר בעדו (ויקרא ט״ז):
השלח. כן יקרא החרב וכן ואיש שלחו בידו (דברי הימים ב׳ כ״ג):
יפלו. ישכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח):
יבצעו. ענין חתוך כי פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ת״א בצע יתיה בצועין:
ואיש אחיו לא ידחקון, כי עוד צריך ליזהר שלא ילכו בערבוביא עד שידחק איש את אחיו ויפול, רק כל גבר במסלתו ילכון, שכ"א ילך במסלה הנכבשת לפניו לא רחוקים איש מאחיו ולא דחוקים, וכן אחר שעלו על החומה ומפילים א"ע משם למטה אל העיר הגם שעומדים מתחת בחרבות ושלחים צריך שיפלו בעד השלח ולא יבצעו שלא יזיק להם:
