שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי־מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם׃

שִׁלְחוּ מַגָּל וְגוֹ׳. שִׁלְחוּ חֲרָבוֹת אוֹתָם הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתִי לְחַבֵּל אֶת אוֹיְבֵי ה׳:

כִּי בָשַׁל קָצִיר. כְּלוֹמַר כִּי הִגִּיעַ עִתָּם וְדִמָּה הַדָּבָר לְקָצִיר שֶׁקּוֹצְרִים אוֹתוֹ בְּמַגָּלוֹת כְּשֶׁגָּמַר בִּשּׁוּלוֹ:

בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַת. מִן הָעֲנָבִים בֹּאוּ וְדִרְכוּ אוֹתָם כְּלוֹמַר נִתְמַלָּא סְאַת עֲוֹנָם. רְדוּ לְשׁוֹן כְּבִישָׁה וְרִדּוּי כְּמוֹ ״וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם״ (בראשית א:כח):

הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים. קוֹל קִלּוּחַ הַיְקָבִים הַיּוֹרֵד תּוֹךְ הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגִּתּוֹת נִשְׁמָע:

אוֹשִׁיטוּ בְהוֹן חַרְבָּא אֲרֵי מְטָא זְמַן קִצֵיהוֹן חוּתוּ דוֹשִׁישׁוּ קְטִילֵי גִבָּרֵהוֹן כְּבָעוּט דְמִתְבָּעֵט בְּמַעֲצַרְתָּא אֲשִׁידוּ דִמְהוֹן אֲרֵי סַגִיאַת בִּישַׁתְהוֹן:

שלחו מגל - דרך משל, כי כתוב כי העמונים והמואבים השמידו יושבי הר שעיר והחרימום ואח"כ הרג איש אישו ואין פליט.

השיקו - דרכו, דרך משל ונקרא עמק החרוץ - כי כלה ונחרצה היתה עליהם והמפרש יהושפט כי השם ישפטם, זה דרך דרש הוא, כי על דרך הפשט נכון הוא שיקרא שם אדם בשם עושהו, כמו צורישדי, רק השם הנכבד לא יקרא בשם אדם, ע"כ פירשתי כי שלמה בשיר השירים שהוא חול.

שלחו מגל. המשיל העכו״ם לתבואה שנגמר בשולה ובא זמן הקציר ואמר שלחו בה המגל כי כבר נתבשלה התבואה ועומדת לקצירה ור״ל הרגו אותה כי בא העת:

באו רדו. חזר והמשילם לגת שמלאוה ענבים שיורדים בו הדורכים ר״ל בא העת לכלותם והוא כפל ענין במ״ש:

השיקו היקבים. היין היורד אל היקבים השמיעו הרעשת קול והוא גמר מלאכת היין ר״ל בא תכליתם:

כי רבה רעתם. ונתמלאה הסאה:

מגל. הוא החרמש והוא כלי עשוי לקצור בו וכן ותופש מגל (שם ג):

בשל. ענין גמר הגידול:

גת. הוא המקום שדורכים בו הענבים:

השיקו. ענין השמעת קול:

שלחו. מפרש שנית השלש מלחמות הנזכר, בפעם הראשון ידמו כתבואה העומדת בקמותיה ולא נקצרה עדיין כי עד עתה ישבו כולם בשלוה על אדמתם, ומצוה להקוצרים שישלחו מגל לקצור את התבואה, כי בשל קציר והגיע העת לקצרו ר"ל שנתמלא סאתם. בפעם השני מדמה אותם לענבים שכבר נבצרו והמה מונחים בגת ועדיין לא נדרכו להוציא היין מתוכם ומצוה להדורכים, באו רדו אל הגת לדרכו כי מלאה גת והגיע עת הדריכה. בפעם השלישית מדמה אותם לענבים שכבר נדרכו רק שעדיין לא המשיכו את היין ולא הבדילוהו מן החרצנים והזגים, ומצוה השיקו היקבים שימשיכו את היין אל היקב ששם נותנים את היין הנדרך מן הגת, ומפרש הנמשל כי רבה רעתם, ולכן צריך לדרכם ולרמסם, כמ"ש פורה דרכתי לבדי וכו' ואדרכם באפי וכו':