וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃

וּקְרַב לְוָתֵיהּ רַב סְפַנְיָא וַאֲמַר לֵיהּ מָא אַתְּ דְמוּךְ קוּם צַלֵי קֳדָם אֱלָהָךְ מָאִים יִתְרַחֵים מִן קֳדָם יְיָ עֲלָנָא וְלָא נוֹבֵיד:

ויקרב רב החובל - הגדול, שהיו חובלים הוא מרימי החבלים חבלי התורן. ורבי משה אמר: מגזרת תחבולות.

יתעשת - כמו: אבדו עשתונותיו וכמוהו: עשתי עשר, בעבור שזה המספר הוא, כמו שנים חשבונות כלל ופרט, וכמוהו: אלהים יחשוב לי.

מה לך נרדם. מה לך שנרדמת כאומר וכי אינך מרגיש שאנו עומדים בסכנה:

קרא אל אלהיך. התפלל לפניו:

אולי יתעשת. ע״י התפלה אולי יחשוב האלהים לנו שלא נאבד:

רב החובל. שר מנהיגי הספינה כי רב הוא שר וכן ורבי המלך (ירמיה מא) ומנהיגי הספינה יקראו חובלים על כי מושכים בחבלי הוילון להפנותה מול הרוח וכן המה חבליך (יחזקאל כז):

אולי. עניינו כמו שמא:

יתעשת. ענין מחשבה כמו אבדו עשתנותיו (תהלים קמו):

לנו. עלינו:

ולא נאבד. הוי״ו הוא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו:

ויקרב אליו רב החובל הוא המנהיג את הספינה באשר אבדה כל תקוה מאתו להנצל בדרך הטבע, וחשב כי הסער הזה המשונה שבא רק על האניה הזאת הוא מפני הגזרה שנחרצה על אנשי האניה, וכשיקראו כולם אל אלהיהם יצוייר שיתנחם ויבטל הגזרה, אבל כשאחד מהם נרדם בלתי קורא לאלהים עדן תשאר הגזרה עליו, ותטבע האניה בשבילו, ועל זה אמר קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת פי' שישתנו מחשבותיו אל מחשבה אחרת ויבטל הגזרה, שלא נאבד: