וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר׃

וּנְפַק יוֹנָה מִן קַרְתָּא וִיתִיב מִמַדְנַח לְקַרְתָּא וַעֲבַד לֵיה תַּמָן מְטַלַלְתָּא וִיתִיב תְּחוֹתָהּ בְּטוּלָא עַד דְיֶחֱזֵי מַה יְהֵי בְסוֹף קַרְתָּא:

ויצא - שב להזכיר דברי יונה ואשר קרהו לפני מלאת ארבעים יום, כדרך: ויפגע במקום. גם: ויקח יוסף את שניהם:

עד אשר יראה וגו׳. כי חשב אולי לא יעמדו בתשובתם ותחזור הגזירה למקומה:

השאלות: למה ישב מקדם לעיר לראות מה יהיה בעיר, הלא כבר ידע כי נחם ה' על הרעה?:

וישב וכו' עד אשר יראה מה יהיה בעיר, שחשב שאעפ"י שבטלה הגזרה ולא תהיה מהפכה הכוללת בכ"ז א"א שלא יהיה איזה רושם ויהיה איזה רע בעיר וכמו מעשה העגל שכתב וינחם ה' על הרעה ובכ"ז ויגוף את העם אשר עשו את העגל, וכן פי' הרי"א: