וְגִבַּרְתִּ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת־בֵּ֤ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְאֶעֱנֵֽם׃

וְאַדַבֵּר יַת דְבֵית יְהוּדָה וְיַת דְבֵית יוֹסֵף אֶפְרוֹק וְאֶכְנוֹשׁ גָלוּתְהוֹן וְאֶרְחַם עֲלֵיהוֹן וִיהוֹן כִּדְלָא טַלְטַלְתִּינוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן וַאֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן:

וגברתי - יהודה ויוסף הם הבאים מאשור אל בית שני.

והושבותים - מלה מורכבת מן והשיבותים והושבתים כמו כמו שבועות ימים מן שבעת ושבוע ורבות ככה.

ואת בית יוסף. המה בני עשרת השבטים:

והושבותים. אושיבם לארצם וישבו בה בהשקט ושאנן כי ארחם עליהם ויהיו כאלו לא זנחתים מעולם כי לפי רוב הטובה לא יזכר ימי הגולה:

כי אני וגו׳. אשר הכח בידי להרבות טובה:

ואענם. וכן אענה להם בכל עת קראם אלי:

והושבותים. היא מלה מורכבת מן הושבה ומן יושבת ההשקט מל׳ בשובה ונחת (ישעיה ל):

זנחתים. ענין עזיבה כמו למה זנחתנו (תהלים מ״ג):

ואענם. מל׳ עניה ותשובה:

וגברתי את בית יהודה שהם חלשים ונדכאים אגבר אותם, ואת בית יוסף שהם גבורים רק הם נדחים ואובדים אושיע והושבותים אל מקומם לא"י, והגם שהשלכתים מעל אדמתם באף ובחמה וזנחתי אותם, עתה רחמתים והיו כאשר לא זנחתים, כי הגם שעד עתה לא הייתי אלהיהם ולא פניתי אל תפלתם, עתה אני ה' אלהיהם משגיח עליהם ואענם: