כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם׃

אֲרֵי לָא אָחוּס עוֹד עַל יַתְבֵי אַרְעָא אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מְגָרֵי יַת אֱנָשָׁא גְבַר בְּיַד חַבְרֵיהּ וּבְיַד מַלְכֵיהּ וְיִבְזוּן יַת אַרְעָא וְלָא אֱשֵׁיזֵיב מִיֶדְהוֹן:

ממציא - כמו וימציאו.

וכתתו את הארץ - לכדוה ולא אציל מידם. או וכתתו האויבים את יושבי הארץ.

כי לא אחמול עוד. ר״ל זה יהיה לרמז על ישראל שהמה צאן מרעיתו ית׳ ומעותדים הם להריגה בחורבן הבית השני ולא אחמול עוד עליהם מעתה:

ממציא את האדם. את בני ישראל אזמין כל איש מהם ביד רעהו הקם עליו וביד החפץ להשמידו וכן היה בסוף בית השני שמלכיהם השמידום והפריצים נלחמו זה בזה כמוזכר ביוסיפון:

וכתתו. מלכיהם ופריצי העם יכתתו את עם הארץ ולא אציל את מי מיד הורגיו וכאומר הואיל ומעותדים להריגה מה לי להצילם קצתן מקצתן:

ממציא. מל׳ מציאה והוא כענין הזמנה כמו וימציאו בני אהרן (ויקרא ט׳:י״ב):

וכתתו. ענין שבירה ונתיצה:

כי, מפרש הנמשל כי לא אחמול עוד על יושבי הארץ ויהיו עומדים להריגה, והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו שע"י שנאת חנם שהיה ביניהם דקרו איש את רעהו, וביד מלכו שמלכי בית שני הרגו בעם וכלו אותם, וכתתו את הארץ שע"י הכתות השונות שעמדו אז וע"י המלכים האכזרים נכתתו ונתפרדו ונאבדו: