וְאָמַ֕ר לֹ֥א נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי אִישׁ־עֹבֵ֤ד אֲדָמָה֙ אָנֹ֔כִי כִּ֥י אָדָ֖ם הִקְנַ֥נִי מִנְּעוּרָֽי׃

וְיֵימַר לָא נְבִיָא אֲנָא גְבַר פָּלַח בְּאַרְעָא אֲנָא אֲרֵי אֱנָשָׁא אַקְנִיַנִי מִזְעוּרִי:

ואמר - לשואלו מה מלאכתך.

כי אדם הקנני מנעורי - הנחילני אדמה ומנעורי אני עובד אותה ואם ישאלוהו מה המכות שדקרוהו אביו ואמו, אז יאמר בית מאהבי שחקתי והוכיתי שם, על דרך שחוק.

ואמר וגו׳. מוסב על המקרא שלמעלה לומר למען יכחש ויאמר לא נביא אנכי:

איש עובד וגו׳. כאומר ואם תשאלו א״כ מדוע אני מתבודד בשדה כדרך הנביאים הנה אין זה בעבור הנבואה אבל זו היא כי מלאכתי בשדה כי איש עובד אדמה אנכי לחרשה ולזרעה:

כי אדם וגו׳. ר״ל ומה שנבאתי מנעורי גם אז לא דבר בי ה׳ אלא אדם כמוני מסית הקנה בי קנין הנבואה לנבאות בשקר פתני ואפת:

הקנני. מל׳ קנין:

למען כחש ואמר לא נביא אנכי, שיכחיש לומר איני נביא רק איש עובד אדמה אנכי וזה מלאכתי, כי אדם הקנני מנערי, אדם אחד קנה אותי לפועל לעבוד שדהו, באופן שיהיה לו כבוד יותר לומר שהוא עובד אדמה והוא עבד איש מקנת כסף משיחזיק א"ע לנביא: