וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תִּהְיֶ֧ה מְהֽוּמַת־יְהֹוָ֛ה רַבָּ֖ה בָּהֶ֑ם וְהֶחֱזִ֗יקוּ אִ֚ישׁ יַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וְעָלְתָ֥ה יָד֖וֹ עַל־יַ֥ד רֵעֵֽהוּ׃

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵי שִׁגוּשׁ קַטְלָא קֳדָם יְיָ סַגִי בְּהוֹן וְיִתְקְפוּן גְבַר בְּיַד חַבְרֵיהּ וְתִתְּלַשׁ יְדֵיהּ עִם יְדָא דְחַבְרֵיהּ:

והיה. ועלתה - כמשמעו, או כמו ונכרתה וככה יצועי עלה הכרת ופסק:

מהומת ה׳. מהומה בהשגחה מה׳ יהיה רבה בהם:

והחזיקו. כאשר יחזיקו איש מהם את יד רעהו לעזרו ולסעדו יחשב זה שכנגדו שהוא אויבו ומבקש רעתו ותעלה ידו על יד רעהו להכותו למען יעזבו כי כן יקרה בעבור בלבול הדעת שאינו מבחין בין אוהב לאויב:

מהומת. ענין בלבול הדעת:

רבה. גדולה:

והחזיקו. ענין אחיזה:

והיה ביום ההוא, והחזיקו, כשירצה איש להחזיק יד רעהו ולתמכו לבל יפול ע"י המהומה שישים ה' בהם, תעלה ידו על יד רעהו להפילו ארצה שזה תכלית המהומה והטירוף: