בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃

בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת תְּעַרְעוּן גְבַר לְחַבְרֵיהּ לִתְחוֹת פֵּרֵי גוּפְנוֹהִי וְלִתְחוֹת פֵּרֵי תֵינוֹהִי:

ביום - שיוסד ההיכל, אז תשכנו לבטח והנה דברי זכריה כדברי חגי הנביא.

אל תחת גפן. להתעצל לשבת בצילה ולאכול מפריה מרוב הטובה שיהיה אז:

ביום ההוא תקראו, כי בעת הנחת היסוד הביאו עצי גפן ותאנה ועשו מהם צל שתחתיהם עמדו הבונים והמיסדים לכבוד, ששם עמדו בהמון חוגג, אומר שאז תקראו איש לרעהו אל תחת גפן, בעת שיהיה פתוח העינים על ידי שאז יהיה שלום בארץ לא עתה, וכמו שיבאר בסמוך: