וָאֹמַ֕ר אֶל־הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י אָ֛נָה הֵ֥מָּה מֽוֹלִכ֖וֹת אֶת־הָאֵיפָֽה׃

וַאֲמָרֵית לְמַלְאֲכָא דִמְמַלֵיל עִמִי לְאָן אִינוּן מַגְלַן יַת עַמָא דַהֲווֹ נַסְבִין וְיָהֲבִין בִמְכִילְתָּא דְשִׁקְרָא:

אנה המה וגו׳. להיכן מוליכות את האיפה ולא שאל על האשה כי ידע מעצמו שהוא מרמז על הגלות שכבר עבר אבל שאלתו היה על האיפה אשר היא מהנראה שבא למדוד להם מדה במדה ולא ידע האיך הוא:

אנה. להיכן:

(י-יא) ואומר, וכאשר ראה שהם מוליכים איפת העונש לארץ אחרת, שאל אנה המה מוליכות את האיפה, ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, הודיע לו שבעבור זה יוחרב הבית ויצאו ישראל שנית לגולה שהרבה מן הגולים היו בארץ שנער ששם נשארו יהודים הרבה, וכן מטעם זה נשארו בארץ שנער ולא שבו בבית שני, וגם הודיע לו כי הניחה שם על מכונתה, ששם הוא מקום האיפה, כי גם בבבל יש חנופה וגסות הרוח כמ"ש חכמינו ז"ל, ושם תנוח האיפה כי שם מכון שבתה: