וַיְמָאֲנ֣וּ לְהַקְשִׁ֔יב וַיִּתְּנ֥וּ כָתֵ֖ף סֹרָ֑רֶת וְאׇזְנֵיהֶ֖ם הִכְבִּ֥ידוּ מִשְּׁמֽוֹעַ׃

וְסָרִיבוּ לְקַבְּלָא וִיהָבוּ כַתְפֵיהוֹן מָרִיד וְאוּדְנֵיהוֹן יַקִירוּ מִלְמִשְׁמַע:

וימאנו - אבותיכם.

כתף סוררת - כמו: קשה עורף ואפילו לשמוע לא אבו.

וימאנו. אנשי אותו הדור מאנו להקשיב ונתנו כתף סוררת כדרך האדם הממאן להקשיב דברי חבירו שמסיר כתפו ממנו והולך לו:

משמוע. מלשמוע:

וימאנו. לא רצו:

להקשיב. ענין שמיעה:

סוררת. מל׳ הסרה:

וימאנו להקשיב, תחלה לא רצו להקשיב כלל ויתנו כתף סוררת, הפכו הכתף שלא לראות בעיניהם מה שהנביאים מראים להם, ואח"כ שבאו דברי הנביאים בקול גדול עד שהקשיבו הקול מרחוק, בכ"ז אזניהם הכבידו משמוע: