וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם עַ֤ל כׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְהָאָ֙רֶץ֙ נָשַׁ֣מָּה אַֽחֲרֵיהֶ֔ם מֵֽעֹבֵ֖ר וּמִשָּׁ֑ב וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶֽרֶץ־חֶמְדָּ֖ה לְשַׁמָּֽה׃ {פ}

וַאֲבַדְרִינוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא דִי לָא יַדְעוּנוּן וְאַרְעָא תִּצְדֵי בַתְרֵיהוֹן מִדְעָדַי וּמִדְתָאֵיב עַל דְשַׁוִיאוּ אַרְעָא דְחֶמְדָתָא לְצָדוּ:

ואסערם - מלה קשה בדקדוק, כי תראה שהיא מהפעלים היוצאים והיה נכון שיאמר ואסרם או ואסערם קניין הכבד. ורבי מרינוס אמר: ואסער. וזה אינו נכון, בעבור על כל הגוים. והנכון בעיני: ואסער להם בסערת רוחי והיא תפיץ אותם על כל הגוים.

והזכיר והארץ נשמה - הפך והנגב והשפלה ישב.

ואסערם. אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו״ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב:

וישימו. ר״ל והנה הם עצמם עשו ארץ חמדה לשממה כי עם כל הדברים האלה אחזו בדרכם וגלו ממנה בעוונם ונשארה שממה ומוסב למעלה לומר הנה כל חפצי במעשים טובים ועל זה הזהרתי את אבותיכם ובעבור זה הגליתים על שלא שמעו אלי בדבר זה אבל מעולם לא בקשתי ממי דברי הצומות:

ואסערם. מל׳ סערה והוא הרוח החזק:

נשמה. מל׳ שממון:

וישימו. ועשו:

ואסערם, גם זה אמר ה' צבאות, לא אשמע רק אסערם על כל הגוים שהוא הפיזור אל הגליות, והארץ נשמה אחריהם שהיא שוממות הארץ, וישימו, בזה סיים קוטב המאמר, ר"ל הלא כל זה אמר ה' בהיות ירושלים יושבת ושלוה, ועי"כ נחרב הארץ, כ"ש עתה שהארץ חרבה והם עדיין אינם שומעים, א"כ הלא הם ישימו ארץ חמדה לשמה, שכל עוד שלא ישמעו לדברי ה' לא תסור שוממות הארץ, ומה שמתמדת להיות שממה מתיחס אליהם שהם עושים אותה שממה ע"י שאין שומעים עדיין לדברי ה':