כֹּֽה־אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם׃ {פ}

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן דִי יִתְקְפוּן עַשְׂרִין גַבְרָא מִכָּל לִישְׁנֵי עַמְמַיָא וְיִתְקְפוּן בִּכְנַף גְבַר יְהוּדִי לְמֵימַר נֵיזֵיל עִמְכוֹן אֲרֵי שְׁמַעְנָא דְמֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְכוֹן:

כה, עשרה - סך חשבון.

והטעם רבים - כמו מעשרה בנים. אמר יפת: כי זאת לעתיד. והנכון: כי הנבואה דבקה.

בימים ההמה וגו׳. ור״ל זה שאמרתי לכם יהיה באותן הימים אשר יחזיקו וגו׳ ולפי שהפסיק והאריך בדברים חזר לומר והחזיקו וגו׳ וכן דרך המקרא:

מכל לשונות. הרי משבעים לשון שבעה מאות:

בכנף. בכל כנף הרי לארבע כנפות אלפים ושמנה מאות:

נלכה עמכם. אל ארץ ירושתכם:

יחזיקו. ענין אחיזה כמו ויחזק בכנף מעילו (ש״א טז):

לשונות הגוים. ר״ל עכו״ם בעלי לשונות נפרדות:

בכנף. הוא שולי הבגד:

יהודי. כל ישראל נקראים בשם יהודים לפי שהמלוכה היה משבט יהודה וכן תהיה לעתיד:

כה אמר ה', עתה מודיע ענין אחר מה שיהיה באחרית הימים שיתחילו להכיר אמונת ישראל ותורתם ויאמינו בתורת ה' כי קדושה היא, ואז לא לירושלים ילכו לדרוש שם את האמונה רק הישמעאלים יכירו אמתת דת ישראל, ואז לא ילכו עוד עיר אחת אל אחת ומשם לירושלים לדרוש את ה', רק הישמעאלים ידרשו את האמונה האמתית מפי ישראל ויכירו שאלהים עם ישראל, ויחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי, ר"ל אם יראו ציצית בכנף בגדו שמזה יכירו שהוא יהודי (והציצית מורים על זכירת המצות וגם על השראת השכינה בישראל כמ"ש תכלת דומה לים וכו' ורקיע דומה לכסא הכבוד), לאמר נלכה עמכם, לא ילכו לירושלים רק ילכו עם היהודי ללמוד דתו ואמונתו באשר ידעו שאלהים עם ישראל, אמר להם שבעת ההיא אשר יהיה זאת אז לא יהיה עוד כמו שהיה עד הנה שהיה דבר ה' במקום מיוחד בירושלים או בא"י, כי אז: