כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד יַתְבוּן סָבִין וְסָבָן בְּשׁוּקֵי יְרוּשְׁלֵם וּגְבַר עוֹבָדוֹהִי תַקְנַיָא יִגְנוּן עֲלוֹהִי מִסִגֵי יוֹמַיָא:

כה - הטעם שתהיה העיר מליאה ושם זקנים רבים וילדים, והנה הטעם שיאריכו ימים כל השוכנים בירושלים.

עוד ישבו זקנים וגו׳. עוד יבוא זמן הגאולה העתידה וישבו זקנים וזקנות ברחובות ר״ל לא ישיגם החולשה לשבת בית כ״א ברחובות ישבו כדרך הבחורים:

ואיש. וכל אחד יהיה בידו משענתו להשען בה מרוב הימים שחיו וכדרך הזקנים ועכ״ז לא ישיגם החולשה לשבת בית:

משענתו. מטהו שנשען עליה:

(ד-ה) כה אמר ה', נגד החשש הב' שחששו פן יגלם דריוש שנית מן הארץ, אמר שעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, והבטיח שיהיה השלום גדול כ"כ עד שגם החלשים שהם הזקנים והילדים ימצאו ברחובות קריה בלי פחד: