יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ׃

יְיָ צְבָאוֹת יְרַחֵם עֲלֵיהוֹן וְיִשְׁלְטוּן בְּעַמְמַיָא וְיִקְטְלוּנוּנוּן וּשְׁאָרְהוֹן יְגַמְרוּן כְּמָא דְשָׁדָן אַבְנָא בְקִלְעָא וְיִבְזוּן יַת נִכְסֵיהוֹן וְיִסְבְּעוּן מִנְהוֹן כְּשָׁתֵי חֲמַר וּתְהֵי נַפְשֵׁהוֹן מַלְיָא תַפְנוּקִין כְּמִזְרַק דִמְלֵי סוּלְתָּא וּמְשַׁח וִיהוֹן מְזַהֲרִין כִּדְמָא דִמְזָהֵר עַל כָּתְלָא דְמַדְבְּחָא:

וכבשו - מבצרים ולא יועילו להם לאויבים אבני קלע במבצריהם.

וטעם אבני קלע - שרי יון.

וטעם ושתו - שישפכו דמי הקולעים במזרק שבו יזרק הדם על המזבח בזויות, והטעם כפול.

יגן עליהם. אז יגן על ישראל שלא יהיו נלקים עמהם ועוד הם יאכלו וישחיתו ויכבשו את אבני הקלע ועל שרי אנטיוכס יאמר וכלפי שהמשיל למטה בענין את שרי יהודה וישראל לאבני נזר שהם אבני יקר שמשימים בכתר המשיל שרים לאבנים שמקלעים אותם הנבזים העומדים לזריקה:

ושתו והמו. ישתו דמם ויהמו בקול המייה כמו שותה היין כמ״ש לץ היין הומה שכר (משלי כ׳:א׳):

ומלאו כמזרק. יהיו מלאים מדם הרוגים כמזרק המלא מדם הזבחים העומד לזרוק:

כזויות מזבח. הם הקרנות המלאים ממתן דמי הקרבנות:

וכבשו. ענין האחיזה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה לד):

אבני קלע. האבנים הנזרקים בכף הקלע והוא הכלי המיוחד לזה:

המו. מל׳ המייה:

כמזרק. הוא הספל:

כזויות. כקרנות:

ה' צבאות יגן עליהם ולא יצטרכו למלחמה כלל, רק ואכלו וכבשו אבני קלע, במה שיאכלו יכבשו המלחמה ואבני קלע שיורו האויבים עליהם, ושתו המו כמו יין ע"י שישתו ויהמו כמו שותי יין בזה ימלאו דם כמזרק שממלאים אותו בדם הזבח, וכזויות מזבח שזורקים ושופכים שם דם הזבחים, כן ימלאו דם חללים, לא ע"י מלחמה רק יאכלו וישתו וה' יפילם חללים, ודימה דם החללים לדם המזרק שהוא לרצון לפני ה', כן ירצה ה' במעשיהם ונצחונם: