תֵּרֶ֨א אַשְׁקְל֜וֹן וְתִירָ֗א וְעַזָּה֙ וְתָחִ֣יל מְאֹ֔ד וְעֶקְר֖וֹן כִּֽי־הֹבִ֣ישׁ מֶבָּטָ֑הּ וְאָ֤בַד מֶ֙לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לֹ֥א תֵשֵֽׁב׃

תֶּחֱזֵי אַשְׁקְלוֹן וְתִדְחֵל וְעַזָה וּתְזִיעַ לַחֲדָא וְעֶקְרוֹן אֲרֵי בְהִיתַת מִבֵּית רוֹחְצָנֵיהּ וְיֵיבַד מַלְכָּא מֵעַזָה וְאַשְׁקְלוֹן לָא תִתְיְתֵיב:

תרא, מבטה - שהיתה מבטת אליו להושיעה ואלה המקומות הם סביבות ירושלם, על כן הזכירם הכתוב והטעם כי ירושלם תשב לבטח.

תרא וגו׳. אשקלון תראה מפלת צור ותירא לנפשה שלא יקרה לה כמקרה וגם עזה תראה ותחיל מאד:

ועקרון. גם עקרון תחיל כי נתבייש מבטה ר״ל צור שהיתה מבטת אליה לעזרה נתביישה גם היא כי נתגרשה מארצה:

ואבד וגו׳. ר״ל ומגורתם יבוא להם כי יהיה נאבד מושל מעזה ואשקלון לא תהיה מיושבת באנשים:

ותחיל. מל׳ חיל וחלחלה:

הוביש. מל׳ בושה:

מבטה. מל׳ הבטה והסתכלות:

תרא, ואז החריב גם ערי פלשתים שהיו תמיד מבעלי בריתה של צור ומעוזריהם, (כמ"ש ירמיה (מ"ז) על היום הבא לשדוד את כל פלשתים להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר, וביואל (ד' ד') וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת, וכן בעמוס א' ג' ו'), ועז"א שאשקלון תרא מפלת צור ותירא, ועזה תחיל וכן תחיל עקרון כי הוביש מבטה, וכמ"ש צפניה ב' עקרון תעקר, ואבד מלך מעזה שעזה תתישב שנית רק לא יהיה להם עוד מלך, ואשקלון לא תשב כלל: