וֶאֱשַׁצֵי אָכְלֵי דְמָה וְשִׁקְצָא מִבֵּינֵיהוֹן וִיסוֹף חֵילֵיהוֹן וְגִיוּרִין דִי יִשְׁתָּאֲרוּן בְּהוֹן יִתּוֹסְפוּן אַף אִינוּן עַל עַמָא דֶאֱלָהָנָא וִיהוֹן כְּרַבְרְבִין דְבֵית יְהוּדָה וְעֶקְרוֹן תִּתְמְלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּירוּשְׁלֵם:
והסירותי דמיו - שהיה אוכל דם הרוגים ישוב לעבודת השם.
ושקוציו - הטומאה שהיה עם פלשתים אוכל, או רמז לעכו"ם.
ונשאר גם הוא - הטעם לא ישאר מפלשתים רק מי שיעבוד השם יתברך בפרהסיא.
כאלוף ביהודה - כמובחר שביהודה לעבודת השם.
ועקרון כיבוסי - תתן מס כיבוסי שהיה בירושלם בימי דוד ואחריו, שנתנו מס למלכי יהודה.
והסירותי וגו׳. ר״ל אתן בלבו שלא ישתה עוד דם ושלא יאכל עוד בשר מה שהורגל בהם כי ישוב להאמין בה׳ ובתורתו:
ונשאר וגו׳. גם הוא ישאר באמונת אלהינו כשאר הגרים:
והיה. כל פלשתים בכללה תהיה כאיש לומד התורה אשר ביהודה כי גם המה ילמדו התורה:
ועקרין כיבוסי. עקרון תשוב להיות כמו יבוס היא ירושלים ר״ל אנשיה יהיו נקיי הדעת כאנשי ירושלים:
ושקוציו. מל׳ שקץ ושרץ:
כאלוף. ענין למוד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כ״ב:כ״ה):
כיבוסי. היא ירושלים:
והסרותי, וע"י החורבן שאחריבנו אסיר מפיו את הדמים ששפך מישראל כמ"ש בעמוס א', ושקוציו, הוא ע"ז שלו, ואז ונשאר גם הוא לאלהינו, כמו שדמשק וצור יהיו לא"י כן מקומות של פלשתים, והיה כאלוף ביהודה יהיה שייך לשבט יהודה ומערים הגדולות שלומדים שם תורה, ועקרון תהיה כיבוסי שישב בירושלים ואח"כ היתה עיר האלהים כן תהיה עקרון קדש לה':