מדרש תנחומא · בְּמִדְבַּר · סימן כ״ב

וַיְדַבֵּר ה' אֶל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אַל תִּגְזָל דַּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׂעַר (משלי כב, כב). אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי לֵוִי, אֶל תִּגְזָל דַּל כִּי דַּל הוּא, זֶה הַתּוּרְמוּס שֶׁנִּכְנַס עִם הַפַּרְפֶּרֶת. לֹא יֹאמַר אָדָם, יֵשׁ לְפָנַי אֱגוֹזִים וּתְמָרִים, עֲלֵיהֶם אֲנִי אוֹמֵר הַבְּרָכָה תְּחִלָּה, וְאָנִיחַ אֶת הַתּוּרְמוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּגְזָל דַּל כִּי דַל הוּא. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, אֶל תִּגְזֹל דַּל כִּי דַל הוּא. וְצָרִיךְ אָדָם כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ דָּבָר, לוֹמַר אוֹתוֹ בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, אֲפִלּוּ מִשְּׁלִישִׁי, הֲלָכָה. שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מְרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזְּקֵנִים, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר מִשֶּׁל תּוֹרָה בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, אֶל תִּגְזֹל דַּל כִּי דַל הוּא. וְכָל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, זוֹכֶה שֶׁיִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מֵאֶסְתֵּר, שֶׁשָּׁמְעָה הַדָּבָר מִמָּרְדְּכַי, עַל יְדֵי כֵן זָכְתָה שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדָהּ. הֱוֵי, אִם שָׁמַעְתָּ דָּבָר, הֱוֵי אוֹמֵר בְּשֵׁם אָמְרוּ. דָּבָר אַחֵר, אֶל תִּגְזֹל דַּל כִּי דַל הוּא, מְדַבֵּר בְּשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. וְכִי דַּלִּים הָיוּ. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן וְרַבּוֹתֵינוּ. אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, לָמָּה נִקְרְאוּ דַּלִּים. שֶׁהָיוּ דַּלִּים מִנַּחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה, אִשֵּׁי ה' הוּא נַחֲלָתוֹ (יהושע יג, לג). לְכָךְ אַל תִּגְזְלֵהוּ שֶׁהוּא דַּל מִן הַמַּתָּנוֹת שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ. וְהָאֶחָד אוֹמֵר, שֶׁהָיוּ דַּלִּים מִן הַמִּנְיָן. לָמָּה, שֶׁהָיָה הָאֲרוֹן מְכַלֶּה אוֹתָן. לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אֶת מֹשֶׁה וְאוֹמֵר: אֶל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפָּחוֹת הַקְּהָתִי.