מדרש תנחומא · בְּרֵאשִׁית · סימן י״ג

‎מַעֲשֶֹה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בַּחֲלוֹם, בַּאֲדָר אַתָּה מֵת וְנִיסָן אֵינְךָ רוֹאֶה, וּמַה שֶּׁזָּרַעְתָּ לֹא תִקְצֹר. וְהָיָה מֵצֵר עַל הַחֲלוֹם הַרְבֵּה, וְסִפֵּר חֲלוֹמוֹ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: בַּאֲדָר אַתָּה מֵת, בְּהִדּוּרָהּ שֶׁל תּוֹרָה אַתָּה מֵת. וְנִיסָן אֵין אַתָּה רוֹאֶה, שׁוּב אֵין בָא לִידֵי נִסָּיוֹן. וּמַה שֶּׁזָּרַעְתָּ אֵין אַתָּה קוֹצֵר, בָּנֶיךָ אֵין אַתָּה קוֹבֵר.

וְתוּ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַכְסַאי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶן גֵרִים, הֲווֹ תְנוֹ פָּרָשַׁת נְדָרִים קַמֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אִפְטְרוּ מִנֵּהּ בְּאֻרְתָּא. בְּצַפְרָא אֲתוּ וְקָא מִפְטְרֵי מִנֵּהּ. אֲמַר לְהוּ, מִי לֹא אִפְטְרִיתוּ מִקַּמַּאי מֵאֶתְמוֹל, אָמְרוּ לוֹ: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ, תַּלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר, צְרִיכִים לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגוֹ' (מלכים א ח, סו).

אֲמַר לֵהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי לִבְרֵהּ, הַלָּלוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁל צוּרָה, זִיל לְגַבַּיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלִבְרְכוּךְ. אָזַל אַשְׁכְּחִנְהוּ דְּקָא רָמוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, כְּתִיב: פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ (משלי ד, כו). וּכְתִיב: אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע (משלי ה, ו). לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִצְוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כָּאן בְּמִצְוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם עַל יְדֵי אֲחֵרִים.

הֲדוּר יַתְבֵי וְקָא מִבַּעְיָא לְהוּ, כְּתִיב: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ג, טו), הָא חֶפְצֵי שָׁמַיִם יִשְׁווּ בָהּ. וּכְתִיב וְכָל חֲפָצִים (משלי ח, יא), אֲפִלּוּ חֶפְצֵי שָׁמָיִם, לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְכָאן בְּמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. אֲמַרוּ לֵהּ, מַאי בָּעֵית הָכָא, אֲמַר לְהוּ, אֲמַר לִי אַבָּא זִיל לְגַבַּיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלִבְרְכוּךְ. אֲמַרוּ לֵהּ, יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תִחְצַד, תְּעַיֵּל וְלָא תַפִּיק, תַּפִּיק וְלָא תְּעַיֵּל, לִחְרוּב בֵּיתָךְ וְלִיתִיב אֻשְׁפִּיזָךְ, לִבַּלְבַּל פְּתוֹרָךְ, וְלָא תֶחֱזֵי שַׁתָּא חֲדַתִּי. כִּי אֲתָא לְגַבֵּי אֲבוּהָּ, אֲמַר לֵהּ, לָא מִבַּעְיָא דִבְרוּכֵי לָא מְבָרְכִינָן, אֶלָּא צַעוּרֵי קָא מְצַעֲרֵי לָן. אֲמַר לֵהּ אֲבוּהּ, מַאי אֲמַרוּ לָךְ? אֲמַר לֵהּ, הֲכִי וַהֲכִי אֲמַרוּ לִי. אֲמַר לֵהּ, הַנֵּי בִרְכְתָא מַעַלְיָתָא נִינְהוּ. תִּזְרַע וְלָא תִחְצַד, תּוֹלִיד בְּנִין וְלָא יְמוּתוּן. תָּעִיל וְלָא תַפִּיק, תָּעִיל כַּלְּתָא וְלָא יְמוּתוּן בְּנָהּ. תַּפִּיק וְלָא תָעִיל, תַּפִּיק בְּנָתָךְ וְלָא יְמוּתוּן גַּבְרַיְהוּ. לִחְרוּב בֵּיתָךְ, בֵּיתָא דְהַאי עַלְמָא. וְלִיתִיב אֻשְׁפִּיזָךְ, בֵּיתָא דְהַאי עַלְמָא, דִּכְתִיב: קִרְבָּם בָּתֵימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר (תהלים מט, יב). אַל תִּקְרֵי קִרְבָּם אֶלָּא קִבְרָם. לִבַּלְבַּל פְּתוֹרָךְ, בִּבְנֵי וּבִבְנָתָא. וְלָא תֶחֱזֵי שַׁתָּא חֲדַתִּי, לָא תְמוּת אִתְּתָךְ וְתִנְסַב אִתְּתָא אַחֲרִיתִי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אַפְטַר מִנֵּהּ דְרַבִּי, אֲמַר לֵהּ לִבְרֵהּ, זִיל לְגַבֵּהּ כִּי הֵיכִי דְלִבְרְכָךְ. אֲזַל, אָמְרוּ לֵהּ, יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא תֵבוֹשׁ וְלָא תִתְבַּיֵּשׁ. כִּי אֲתָא לְגַבֵּי אֲבוּהּ, אֲמַר לֵהּ, מִלְּתָא בְעָלְמָא הוּא דַאֲמַר לִי. אֲמַר לֵהּ, בֵּרְכָךְ בִּרְכְתָא דְבָרְכִנְהוּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְשָׁנָה בָהּ, דִּכְתִיב: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְגוֹ', וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וְגוֹ' (יואל ב, כו-כז), כֵּן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.