מדרש תנחומא · הַאֲזִינוּ · סימן ה׳

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְגוֹ' צַדִּיק, שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם בָּנָיו. כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁהוּא עָנִי וְיֵשׁ בְּיָדוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהוּא מִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, וְאוֹמֵר כְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל תַּעֲשֶׂה לִי צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אוֹצְרוֹתָיו וְנוֹתֵן לוֹ, הָדָא הוּא דִּין, כִּי צְדָקוֹת עוֹשֶׂה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ וְגוֹ' (תהלים לא, כ). אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ אוֹצְרוֹת צְדָקָה הַרְבֵּה. וְאִם לֹא תְּחַלְּקֵם לִי וְלַחֲבֵרַי הַצְּרִיכִים, לָמָּה רַב טוּבְךָ. הֲלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת, הַהֵ״‎א רְחוֹקָה מִן הַשֵּׁם, לָמָּה. שֶׁהוּא סִיּוּם חֲתִימָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. קַח רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל פְּסוּקִים עַד ה' מֵהֲלַה', כְּגוֹן ה' מֵהַאֲזִינוּ וְי' מִיַּעֲרֹף, כ' מִכִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, ה' מֵהַצּוּר, שִׁי״‎ן מִשִּׁחֵת לוֹ, ה' מֵהֲלַה', וְתִמְצָא שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן מֹשֶׁה, וְזוֹ הִיא חֲתִימָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּאָדָם שֶׁמְּסַיֵּם סִפְרוֹ וְחוֹתֵם אֶת שְׁמוֹ בְּסִיּוּם סִפְרוֹ, וּלְכָךְ הַה' רְחוֹקָה מֵהַשֵּׁם.