מדרש תנחומא · כִּי תִשָּׂא · סימן ב׳

‎כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שָׂרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג (שה״‎ש ז, ג). שָׂרְרֵךְ, זֶה סַנְהֶדְרִין. וְלָמָּה נִקְרְאוּ שׂרֶר. מָה הַשֹּׁרֶר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל אָדָם, כָּךְ סַנְהֶדְרִין יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מָה הַשֹּׁרֶר הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק נָתוּן בִּמְעֵי אִמּוֹ, פִּיו סָתוּם וּמִן הַשֹּׁרֶר הוּא אוֹכֵל, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין אוֹכְלִין אֶלָּא מִסַּנְהֶדְרִין, לְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ כַּשֹּׁרֶר. אַגַּן. מָה אַגַּן עָגֹל,

אַף כָּךְ סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה. הַסַּהַר, שֶׁדּוֹמֶה לַסּוֹחֵר, מָה הַסּוֹחֵר כָּל דָּבָר שֶׁאַתָּה צָרִיךְ אַתָּה מוֹצֵא בּוֹ, כָּךְ סַנְהֶדְרִין מְטַהֲרִין וּמְטַמְּאִין, פּוֹסְלִין וּמַכְשִׁירִין, מַתִּירִים וְאוֹסְרִים.

אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. שֶׁאִם הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶן לָצֵאת לְצָרְכּוֹ, רוֹאִין אִם יֵשׁ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, יוֹצֵא. וְאִם לָאו, אֵינוֹ יוֹצֵא. בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים (שה״‎ש ז, ג). מָה עֲרֵמָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ מִחְיָה לָעוֹלָם, אַף סַנְהֶדְרִין בִּזְכוּתָן הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד. דָּבָר אַחֵר, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, זוֹ תּוֹרַת כֹּהֲנִים, שֶׁכֻּלָּהּ כַּפָּרַת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, חַטָּאת הִיא, אָשָׁם הוּא, וְהוּא נָתוּן בְּאֶמְצָעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֻלָּן חַטָאוֹת, כְּמוֹ בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: לָמָּה נִמְשְׁלָה בַּחִטִּים? מָה חִטִּים אֵלּוּ עוֹלוֹת בְּמִדָּה, כָּךְ הָיוּ עוֹלִין בְּמִנְיַן הַזְּקֵנִים וְהַתַּלְמִידִים וַחֲכָמִים וְהַחֲסִידִים. מִנַּיִן?

בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים. אָמַר רַב אִידִי: וַהֲלֹא עֲרֵמַת שֶׁל אִסְטְרוֹבְלִין יָפָה מִשֶּׁל חִטִּים, וְכָאן הוּא אוֹמֵר עֲרֵמַת חִטִּים, אָמַר לוֹ: אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל אִסְטְרוֹבְלִין בְּלֹא חִטִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר: עֲרֵמַת חִטִּים.

סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שה״‎ש ז, ג). וְכִי יֵשׁ אָדָם סָג שָׂדֵהוּ בַּשּׁוֹשַׁנִּים. דֶּרֶךְ הָעוֹלָם גּוֹדְרִים שְׂדוֹתֵיהֶם בְּקוֹצִים וּבְדַרְדָּרִים בְּשִׁיחִין וּבְסַגְיָין. וּמַה הוּא סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים? אֵלּוּ מִצְוֹת הָרַכּוֹת כַּשּׁוֹשַׁנִּים. כֵּיצַד? הָיָה מִתְאַוֶּה לִרְאוֹת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ יוֹם בָּעוֹלָם חָבִיב מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ עִם אִשְׁתּוֹ. מֶה עָשָׂה? הוֹצִיא הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה, הִצִּיעַ חֻפָּתוֹ, בָּא לְהִזָּקֵק עִמָּהּ. אָמְרָה לוֹ: כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי, פֵּרַשׁ הֵימֶנָּה. זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְכָאן, וְזוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לְכָאן. מִי הִפְרִישׁוֹ מִמֶּנָּה? אֵי זֶה נָחָשׁ עֲקָצוֹ, אֵי זֶה עַקְרָב הִזִּיקוֹ, אֵי זֶה נָחָשׁ עֲקָצוֹ, אֵי זֶה עַקְרָב הִזִּיקוֹ, אֵי זֶה גָּדֵר בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאָמְרָה וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב (ויקרא יח, יט). לְכָךְ כְּתִיב סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

זֶה יִתְּנוּ. בֹּא וּרְאֵה חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲבֵרוֹתֵיהֶן מְבִיאִין לִידֵי מַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאִם עֲבֵרוֹתֵיהֶן כָּךְ, זְכֻיּוֹתֵיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף אֵצֶל אֶחָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ (בראשית לז יט, כ). הִשְׁלִיכוּהוּ לַבּוֹר. אָמְרוּ נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה, וְאַחַר כָּךְ נַעֲלֵהוּ וְנַהַרְגֵהוּ. אָכְלוּ וְשָׁתוּ, בָּאוּ לְבָרֵךְ. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה: אָנוּ מְבַקְשִׁין לַהֲרֹג נֶפֶשׁ וּנְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ, אֵין אָנוּ מְבָרְכִין אֶלָּא מְנַאֲצִין. עַל זֶה נֶאֱמַר: וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ ה' (תהלים י, ג). לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ (בראשית לז, כז).

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם (בראשית לז, כה). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם: יְשִׁיבָה אַחַת שֶׁיָּשְׁבוּ הַשְּׁבָטִים בְּעֵצָה אַחַת לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף, כִּלְכְּלָה אֶת הָעוֹלָם שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן. אִם עֲבֵרוֹתֵיהֶן כִּלְכְּלָה וְהֶעֱמִיד אֶת הָעוֹלָם, זְכֻיּוֹתֵיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאַף כָּאן, מִי גָּרַם לַשְּׁבָטִים בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים שֶׁיִּתְּנוּ כֹּפֶר נַפְשׁוֹתֵיהֶן, מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וְאִם חֲטָאָה גְּדוֹלָה שֶׁעָשׂוּ, גָּרְמָה לְמִצְוָה וְלִזְכוּת. מִצְוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.