מדרש תנחומא · כִּי תִשָּׂא · סימן ד׳

‎כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵּאלֹהִים סֶלָה (תהלים ג, ג). רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָמִי וְרַבָּנָן. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָמִי פָּתַר קְרָא בְּדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל. רַבִּים, אֵלּוּ דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל שֶׁהָיוּ רַבִּים בַּתּוֹרָה. אֹמְרִים לְנַפְשִׁי, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לְדָוִד: אָדָם שֶׁשָּׁבָה אֶת הַכִּבְשָׂה וְהָרַג אֶת הָרוֹעֶה וְהִפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, יֵשׁ לוֹ תְּשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵּאלֹהִים סֶלָה.

וְאַתָּה ה' (תהלים ג, ד). אָמַר דָּוִד: וְאַתָּה רִבּוֹן הָעוֹלָם הִסְכַּמְתָּ בְּתוֹרָתְךָ עִמָּהֶם וְאָמַרְתָּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת (ויקרא כ, י), מָגֵן בַּעֲדִי (תהלים ג, ד), בִּזְכוּת אֲבוֹתַי. כְּבוֹדִי (תהלים ג, ד), שֶׁהֶחֱזַרְתַּנִי לְמַלְכוּתִי, וּמֵרִים רֹאשִׁי (תהלים ג, ד), שֶׁהָיִיתִי חַיָּב הֲרָמַת רֹאשׁ, וְנָתַתָּ לִי תִּלּוּי רֹאשׁ עַל יְדֵי נָתָן הַנָּבִיא, שֶׁאָמַר גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת (ש״‎ב יב, יג).

וְרַבָּנָן פַּתְרִין קְרָא בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. רַבִּים, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים (ישעיה יז, יב), שֶׁאוֹמְרִין לְיִשְׂרָאֵל: אֻמָּה שֶׁשָּׁמְעָה בְּסִינַי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים (שמות כ, ב-ג), וּלְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם אָמְרוּ לָעֵגֶל אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד), יֵשׁ לָהֶם תְּשׁוּעָה. אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵּאלֹהִים סֶלָה. וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹן הָעוֹלָם, וְאַתָּה הִסְכַּמְתָּ עִמָּהֶם וְאָמַרְתָּ, זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם (שמות כב, יט), מָגֵן בַּעֲדִי, בִּזְכוּת אָבוֹת. כְּבוֹדִי, שֶׁהִשְׁרִיתָ שְׁכִינָתְךָ בְּתוֹכֵנוּ וְאָמַרְתָּ, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח). וּמֵרִים רֹאשִׁי, תַּחַת שֶׁהָיִינוּ חַיָבִין לְךָ הֲרָמַת רֹאשׁ, נָתַתָּ לָנוּ תִּלּוּי רֹאשׁ עַל יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ.

רַבִּי יַעֲקֹב בַּר יוֹחַאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן פָּתַח: וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ (ישעיה ב, ט). וַיִּשַּׁח אָדָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם (יחזקאל לד, לא). וַיִּשְׁפַּל אִישׁ, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (במדבר יב, ג). אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשָּׁחוּ יִשְׂרָאֵל לָעֵגֶל וְהִשְׁפַּלְתִּי אוֹתִי, וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם (ישעיה ב, ט). וְאָמַר לוֹ תִּשָּׂא לָהֶם. אָמַר לוֹ: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.