מדרש תנחומא · מִשְׁפָּטִים · סימן י״א

‎אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. אָמַר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם (ירמיה ו, ל). אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם, הוֹצִיאוּ אוֹתָן בְּקוֹלָרִין. אָמְרוּ הָאֻמּוֹת, כְּבָר מְאָסָן אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁאָמַר לָהֶם כֶּסֶף נִמְאָס. מַה הַכֶּסֶף נִצְרָף וְנַעֲשֶׂה כְּלִי וְשׁוּב נִצְרָף וְנַעֲשֶׂה כְּלִי וְכֵן פְּעָמִים הַרְבֵּה וּבָאַחֲרוֹנָה אָדָם פּוֹרְכוֹ (ס״‎א: פּוֹרְסוֹ, חָרְסוֹ) וְשׁוּב אֵינוֹ נַעֲשֶׂה לִמְלָאכָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם תְּקוּמָה, שֶׁכְּבָר מְאָסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּשֶׁשָּׁמַע יִרְמְיָה כָּךְ, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ, מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא (ירמיה יד, יט).

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמַּכֶּה אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ שׁוֹשְׁבִינָהּ, אִם לְגָרְשָׁהּ אַתָּה מְבַקֵּשׁ, הַכֵּה אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּמוּת. וְאִם דַּעְתְּךָ לַחֲזֹר עָלֶיהָ, לָמָּה תְּדַקְדֵּק בְּהַכָּאָתָהּ. אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ פַּלְטֵרִין שֶׁלִּי חָרֵב אֵינִי מְגָרְשָׁהּ. כָּךְ יִרְמְיָה אוֹמֵר: אִם לְגָרְשֵׁנוּ אַתָּה רוֹצֶה, הַכֵּה אוֹתָנוּ עַד שֶׁנָּמוּת, כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד (איכה ה, כב). וְאִם לָאו, מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא. הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֲנִי מַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי אֵינִי מְגָרֵשׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם ה' (ירמיה לא, לו) אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן תְּנַאי הִתְנֵיתִי עִמָּהֶם, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ, יְהֵא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִתְמַשְׁכֵּן עַל יְדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם (ויקרא כו, יא), וְנָתַתִּי מַשְׁכּוֹנִי, וְכֵן בִּלְעָם אוֹמֵר (במדבר כד, ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב כְּשֶׁהֵן בְּנוּיוֹת. וּמִשְׁכְּנֹתֶיךָ (במדבר כד, ה), כְּשֶׁהֵן חֲרֵבוֹת.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא שֶׁאֲנִי חַיָּב לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֲנִי מְמַשְׁכֵּן לָהֶן מִקְדָּשִׁי, אֶלָּא עֲוֹנוֹתֵיכֶם גָּרְמוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם (ישעיה נ, א). וְכֵן הִתְנֵיתִי עִם מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, שֶׁאִם עָבְרוּ עַל הַמִּצְוֹת, אֲנִי מְמַשְׁכְּנָן שְׁתֵּי מַשְׁכּוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: עַד מָתַי? אָמַר לוֹ: עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה (מלאכי ג, כ).

אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַיִּסּוּרִין לְצַד אֶחָד וְהָעֲנִיּוּת לְצַד אֶחָד. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַשָּׂטָן לְקַטְרֵג אֶת אִיּוֹב, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים (איוב א, ט). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב: מָה אַתָּה רוֹצֶה עֲנִיּוּת אוֹ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: מְקַבֵּל אֲנִי כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא עֲנִיּוּת. הֵיאַךְ אֶעֱמֹד עַל הַמִּקָּח בַּשּׁוּק וְאֵין בְּיָדִי פְּרוּטָה. מִיָּד וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן אֶת פְּנֵי ה' וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עַד קָדְקֳדוֹ (איוב ב, ז). הִתְחִיל צוֹוֵח, מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ (איוב כג, ג), כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין. אָמַר לוֹ אֱלִיהוּ: מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמוֹנֶה, וְלֹא אַתְּ הוּא שֶׁבָּחַרְתָּ בַּיִּסּוּרִים יוֹתֵר מִן הָעֲנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי (איוב לו, כא).