מדרש תנחומא · שְׁמוֹת · סימן י״ח

‎וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ (איוב כג, יג). דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוֹס, לְפִי שֶׁהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ, כָל מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עוֹשֶׂה, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, חַיֶּיךָ פַּפּוֹס, אֵין דּוֹרְשִׁין כֵּן. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ? אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהַשּׁוֹאֵל שׁוֹאֵל לְמַטָּן, כָּךְ לְמַעְלָן. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ (דניאל ד, יד). כְּשֵׁם שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְמַטָּן, כָּךְ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְמַעְלָן, וְהַכֹּל בְּמִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת (דניאל י, כא).

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּמִשְׁפָּט וְאוֹמֵר: הֵיאַךְ יָצָא מִשְׁפַּט פְּלוֹנִי. וְהֵם אוֹמְרִים: כָּךְ וְכָךְ יָצָא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים עִמָּהֶן. מִמִּי אַתָּה לָמֵד? מִמִּיכָה. רְאֵה מַה כְּתִיב וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ (מלכים א כב, יט). וְכִי יֵשׁ שְׂמֹאל לְמַעְלָן? אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים, מַטִּין לְכַף זְכוּת. וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים, מַטִּין לְכַף חוֹבָה. וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמַר בְּכֹה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַכֹּל בְּמִשְׁפָּט, שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדִּין. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמָּהֶן.

וּמַה הוּא וְהוּא בְּאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ. שֶׁמִּשֶׁנִּגְמַר הַדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְנָס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם רְשׁוּת לִכָּנֵס וְחוֹתֵם אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְהוּא יוֹדֵעַ דַּעַת כָּל בְּרִיּוֹתָיו וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׁיב עַל דְּבָרָיו.

דָּבָר אַחֵר, וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, עַל שֶׁהוּא יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ. רְאֵה, שֶׁאֵין מֵשִׁיב עַל דְבָרָיו. תֵּדַע לְךָ, כַּמָּה נִתְקַשָּׁה יוֹנָה שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה א, ג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נִרְאֶה שֶׁל מִי עוֹמֵד. לֹא זָז עַד שֶׁהָלַךְ. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה'.

וְיִרְמְיָה אָמַר: לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי (ירמיה א, ו). אָמַר לוֹ: אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ. לֹא זָז עַד שֶׁהָלַךְ. הֱוֵי וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ. מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ: וְעַתָּה לְכָה וְגוֹ'. אָמַר לוֹ: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. לֹא זָז עַד שֶׁהָלַךְ.

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וְגוֹ'. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ, הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. נֹחַ נֹחַ (בראשית ז, ט). אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יב). יַעֲקֹב יַעֲקֹב (בראשית מו, ב). מֹשֶׁה מֹשֶׁה, שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל (ש״‎א ג, ו). פֶּרֶץ פֶּרֶץ (רות ז, יח). אָמְרוּ לוֹ: וַהֲרֵי כְּתִיב אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח. אָמַר לָהֶם: אַף הוּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וְלֹא נֶאֱסַף אָבִינוּ אַבְרָהָם, עַד שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר שֶׁעָשָׂה תֶּרַח אָבִיו תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם (בראשית טו, טו). אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁסִּגַּלְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אֲבוֹתַי. בִּשְּׂרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, שֶׁעָשָׂה אָבִיךָ תְּשׁוּבָה. לְפִיכָךְ נִכְפַּל שְׁמוֹ.