מדרש תנחומא · צַו · סימן י״ב

וְאֶת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל. אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן. אָמַר לוֹ: אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֲנָשִׁים וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא בַּחוּרִים הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַעֲמִידָן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵינוֹ אֶלָּא בֵּית סְאָתַיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל דָּבָר זֶה אַתָּה תָּמֵהַּ, הַשָּׁמַיִם הָאֵלּוּ לֹא כְּדוֹק שֶׁל עַיִן הֵם, וַאֲנִי הוּא שֶׁעֲשִׂיתִים מֵרֹאשׁ הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנּוֹטֶה כַּדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתְּחֵם כְּאֹהֶל לָשֶׁבֶת (ישעיה מ, כב), וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה בְּצִיּוֹן, כָּל אוֹתָן הָאוּכְלֻסִין מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים הֵיכָן הֵם עוֹמְדִין, וְהֵם עֲתִידִים לוֹמַר, צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִי וְאֵשֵׁבָה (שם מט, כ). מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם. אֲנִי מַרְחִיבָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ (שם נד, ב). מֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד, מֵהַר סִינַי. כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו, מִיָּד נִרְחַב, שֶׁנֶּאֱמַר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן (תהלים סח, יח). אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה, אֲנִי שָׁנִיתִי בְּמִשְׁנָתִי, כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, יָרְדוּ עִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף מֶרְכָּבוֹת. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן, שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין עוֹמְדִין בֶּאֱמוּנָתָן אֶלָּא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, לְפִיכָךְ יָרַד עִמָּהֶם כְּנֶגֶד מַחֲנֵה לְוִיָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי, אִם כֵּן מֵעַתָּה, בְּשֵׁבֶט לֵוִי כְּתִיב: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן. מַהוּ רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹתַיִם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֲלָפִים מֶרְכָּבוֹת יָרְדוּ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעִם כָּל מֶרְכָּבָה וּמֶרְכָּבָה כַּמֶּרְכָּבָה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל, וּמַחֲזִיק הָיָה, אֶלָּא מַעֲשֵׂה נִסִּים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהָר, הַרְחֵב וְהַאֲרֵךְ וְקַבֵּל בְּנֵי אֱמוּנֶיךָ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְחִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה (יחזקאל מא, ז), עַד שֶׁעוֹלָה לַשָּׁמַיִם. וְאֵין מַעְלָה אֶלָּא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי גָּדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ (תהלים נז, יא). כֵּיוָן שֶׁמַּגַּעַת לַשָּׁמַיִם, אוֹמֵר, צַר לִי הַמָּקוֹם. אַף עַל פִּי כֵן מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, מֵבִיא עֲנָנִים וּמַעֲלֶה מִשָּׁמַיִם לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, וְכֵן לְכֻלָּם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עַד שֶׁמַּגַּעַת לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְכֵיצַד הֵם עוֹלִין. עַד שֶׁהָעֶלְיוֹן עוֹלֶה, הַתַּחְתּוֹן אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְיָשֵׁן. וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. מֵבִיא עֲנָנִים וְהֵם מַפְרִיחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה (ישעיה ס, ח). וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לוֹ חֻפָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה (שם ד, ה). כֵּיוָן שֶׁמַּגַּעַת לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, אֲנִי וְאַתֶּם נְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם (ויקרא כו, יב). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּאֶמְצַע הַצַּדִּיקִים וּמַרְאִין אוֹתוֹ בָּאֶצְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ (ישעיה כה, ט). וְאוֹמֵר: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת (תהלים מח, טו). לְפִי שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם אָמְרוּ, וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ (דברים לב, לז), לְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל עֲתִידִים לוֹמַר, כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ.