מדרש תנחומא · וָאֵרָא · סימן ג׳

‎כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, יָפֶה אוֹמֵר לָכֶם. אַתְּ מוֹצֵא בְּנֹחַ, לְאַחַר שֶׁהִצִּילוֹ מִן הַמַּבּוּל אָמַר לְנֹחַ: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל (בראשית ט, יב) אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אוֹת. אָמַר לוֹ: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן. חִזְקִיָּה כְּשֶׁחָלָה, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְשַׁעְיָה וְאָמַר לוֹ: כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה' (מלכים ב כ, ה). אָמַר לוֹ: מָה אוֹת? אָמַר לוֹ: הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת (ישעיה לח, ח). וְכָךְ נֶאֱמַר לִיהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל: שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגוֹ' כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה (זכריה ג, ח). הַצַּדִּיקִים מְבַקְּשִׁים מוֹפֵת, כָּל שֶׁכֵּן פַּרְעֹה הָרָשָׁע. הֱוֵי, כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת.

מִיָּד, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וַיְהִי לְתַנִּין. אָמַר פַּרְעֹה: כָּךְ כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּאן יוֹצְאִים כְּשָׁפִים לְכָל הָעוֹלָם. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, קָרָא לִנְעָרִים וּלְתִינוֹקוֹת בְּנֵי חָמֵשׁ בְּנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. לְכָךְ כְּתִיב גַּם פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא קָרָא תְּחִלָּה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאִלּוּ בָּלַע תַּנִּין אֶת הַתַּנִּינִים, כָּךְ דֶּרֶךְ הַתַּנִּינִים לִבְלֹעַ זֶה אֶת זֶה. אֶלָּא אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה מַטֶּה, דִּכְתִיב: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. וְאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה אָדָם מִכָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ וְנַעֲשׂוּ תַּנִּינִים, הָיוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר חֲבִילוֹת וְעוֹמְדִין. וּבְלָעָן מַטֵּה אַהֲרֹן, וְלֹא נַעֲבָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כָּךְ, תָּמַהּ וְאָמַר: אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, הוּא בּוֹלֵעַ. הוּא הַסִּימָן שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדְךָ הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּדְמָה לְנָחָשׁ, יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ (ישעיה כז, א). כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מֹשֶׁה מֵאֵצֶל פַּרְעֹה, הָיָה אוֹמֵר אוֹתוֹ רָשָׁע, אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם, אֲנִי הוֹרְגוֹ, אֲנִי צוֹלְבוֹ, אֲנִי שׂוֹרְפוֹ. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה נִכְנָס, מִיָּד פַּרְעֹה נַעֲשָׂה מַטֶּה. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה. בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין כְּתִיב בָּהֶן אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ חָמֵשׁ מַכּוֹת וְלֹא שִׁלַּח, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּאן וְאֵילָךְ אִם רָצָה לְשַׁלֵּחַ אֵינִי מְקַבֵּל. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. וְהָיָה מֹשֶׁה גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ (איוב כב, כח).