מדרש תנחומא · וַיְחִי · סימן י׳

‎בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי. כְּשֶׁיַּעֲמֹד זִמְרִי וְיִזְנֶה עִם כָּזְבִּי, אַל יִזָּכֵר נַפְשִׁי בָהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה זִמְרִי בֶּן סָלוּא (במדבר כה, יד). כִּנָּה שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו, וּבְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ שֵׁמוֹת אֵלּוּ.

בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כְּשֶׁיַּקְהֵל קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה, אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, אַל תִּתְיַחֵד כְּבוֹדִי עִמָּהֶן, אֶלָּא וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (במדבר טז, א), וְלֹא אָמַר בֶּן יַעֲקֹב. וְהֵיכָן יִזָּכֵר שְׁמִי, עַל הַדּוּכָן, דִּכְתִיב: וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם הֵימָן, בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל (דה״‎א ו, יח-כג).

כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ. וְכִי אִישׁ אֶחָד הָרְגוּ. וַהֲלֹא כְתִיב, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר (בראשית לד, כו). אֶלָּא שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵיהֶם כְּאִישׁ אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד (שופטים ו, טז). כַּיּוֹצֵא בוֹ, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (שמות טו, א).

אָרוּר אַפָּם, לֹא קִלֵּל אֶלָּא לְאַפָּם. הוּא שֶׁאָמַר בִּלְעָם, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל (במדבר כג, ח), וּבְעֵת הַכַּעַס לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, וְהֵיאַךְ אֲנִי אוּכַל לְקַלְּלָם.

אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף נָפְלוּ מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי, וְאַלְמְנוֹתֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, וְחִלְּקָם שְׁנֵי אֲלָפִים לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב. וְכָל מִי שֶׁמְּסַבֵּב עַל הַפְּתָחִים, הוּא מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף לֵוִי יְהֵא מְסַבֵּב. מֶה עָשָׂה. הֶאֱכִילוֹ פְרוּסָתוֹ בִּנְקִיּוּת. וְנִתְקַיְּמָה נְבוּאַת יַעֲקֹב, שֶׁנָּתַן לוֹ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא מְסַבֵּב עַל הַגְּרָנוֹת וְאוֹמֵר תְּנוּ חֶלְקִי. לְפִיכָךְ אָמַר, אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב. הֲרֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי יָצְאוּ פְּנֵיהֶם מְכֻרְכָּמוֹת.

הִתְחִיל קוֹרֵא, יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוֹדֵיתָ בְּמַעֲשֵׂה תָמָר, יוֹדוּךָ אַחֶיךָ לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, זֶה דָוִד שֶׁעָמַד מִמֶּנּוּ, וְאֹיְבַי תַּתָּה לִי עֹרֶף (ש״‎ב כב, מא).

יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. וְיִצְחָק אָמַר לְיַעֲקֹב, בְּנֵי אִמֶּךָ, שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא רִבְקָה. יַעֲקֹב שֶׁהָיוּ לוֹ נָשִׁים הַרְבֵּה, אָמַר לִיהוּדָה, בְּנֵי אָבִיךָ.

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, שֶׁאָמַרְתָּ מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג (בראשית לו, כו).

מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מִטֶּרֶף תָּמָר הִצַּלְתָּ נְפָשׁוֹת אַרְבַּע מִן הַמִּיתָה, תָּמָר וּשְׁנֵי בָנֶיהָ וְעַצְמֶךָ.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה הִצַּלְתָּ אַרְבַּע נְפָשׁוֹת מִן הַשְּׂרֵפָה וּמִן הַמִּיתָה, שֶׁכָּךְ פָּסַקְתָּ הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף, אֲנִי אַצִּיל מִבָּנֶיךָ אַרְבָּעָה, דָּנִיּאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִן הַכִּבְשָׁן וּמִגֹּב הָאֲרָיוֹת. קָרָא לִיהוּדָה אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, גּוּר, אַרְיֵה, כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי, וּכְלָבִיא.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט, זֶה כִּסֵּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ (תהלים מה, ז).

וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, כְּשֶׁיָּבֹא אוֹתוֹ מֶלֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם (ישעיה כח, ג).

עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ.

וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים, יַקְהֶה שִׁנֵּי עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה וְאָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה (מיכה ז, טז).

דָּבָר אַחֵר, וְלוֹ יִקְּהַת, יִקְּהַת מִי שֶׁעָתִיד מִתְקַהֲלִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ (ישעיה יא, י).

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, גֶּפֶן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ (תהלים פ, ח), יֶאְסֹר לְעִירֹה עִיר הַקֹּדֶשׁ. וְלַשּׂרֵקָה אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק (ירמיה ב, כא). בְּנִי אֲתֹנוֹ, יִבְנוּ שַׁעַר הָאִיתוֹן (יחזקאל מ, ט).

דָּבָר אַחֵר, בְּנִי אֲתֹנוֹ, עַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, מֵרֹב יָיִן.

וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, אֵין סוּתֹה אֶלָּא טָעוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ (דברים יג, ז), אִם יִטְעוּ בַּהֲלָכָה, תְּהֵא מִתְכַּבֶּסֶת בִּתְחוּמוֹ.

אֵין יַיִן אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן (שה״‎ש א, ב), הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן (שה״‎ש ב, ד).

חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַתּוֹרָה הַרְבֵּה אֶצְלוֹ, חֵיךְ לִי לִי מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּלְבֶן שִׁנַּיִם, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח).