מדרש תנחומא · וַיֵּשֶׁב · סימן ט׳

‎וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וְגוֹ'. רַבּוֹתֵינוּ חוֹלְקִין בַּדָּבָר. יֵשׁ אוֹמְרִים: לַעֲשׂוֹת צָרְכּוֹ נִכְנַס וּבִקֵּשׁ עַצְמוֹ וְלֹא מָצָא, דִּכְתִיב: וְאֵין אִישׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, מְלָאכָה שֶׁעָלָיו מִן הַבָּיִת.

וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם זִבּוּחוֹ שֶׁל נִילוֹס הָיָה וְיָצְאוּ כֻלָּם, וְנִשְׁתַּיְּרָה הִיא וְהוּא עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ, וְעָלָה עִמָּהּ לַמִּטָּה וּבִקֵּשׁ עַצְמוֹ וְלֹא מָצָא, שֶׁרָאָה דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו, וְהִפִּיל עַצְמוֹ בַקַּרְקַע וְנָעַץ עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקַּרְקַע. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּבִרְכָתוֹ, וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, לָשׁוֹן נָקִי דִּבְּרָה תוֹרָה. וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, שֶׁנָּעַץ יָדָיו בַּקַּרְקַע. לָמָּה, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב. מִיָּד וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נַסְתָּ וְיָצָאתָ חוּצָה, חַיֶּיךָ, הַיָּם יָנוּס מִפְּנֵי אֲרוֹנְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס (תהלים קיד, ג).

כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהּ, הִתְחִילָה קוֹבֶלֶת עָלָיו לְרַבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרֵי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ. מִיָּד וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רַבּוֹ כָּךְ, רָצָה לְהָרְגּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַר אַפּוֹ. כְּתִיב הָכָא, וַיִּחַר אַפּוֹ. וּכְתִיב הָתָם, וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי (שמות כב, כג). אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, אַל תַּפְסִיד מָמוֹנֶךָ. וְכָל זֶה לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא שֶׁמָּא יִתְרַצֶּה בָהּ. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הוֹלֶכֶת אֶצְלוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ הִתְרַצֵּה לִי, וְהוּא אוֹמֵר כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ, אֲנִי מְעַוֶּרֶת עֵינֶיךָ. וְהוּא אוֹמֵר, ה' פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כָּאן תְּהֵא מִיתָתְךָ בִּכְבָלִים. וְהוּא אוֹמֵר, ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. אֲנִי מוֹכֶרֶת אוֹתְךָ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה. וְהוּא אוֹמֵר, ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים (תהלים קמז, ז-ט).

וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם אֶלָּא עֶשֶׂר שָׁנִים. וְלָמָּה נִתּוֹסְפוּ לוֹ שָׁם שְׁתֵּי שָׁנִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה הִשְׁלַכְתָּ בִּטְחוֹנִי וּבָטַחְתָּ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים וְאָמַרְתָּ לוֹ שְׁתֵּי זְכִירוֹת, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי, תִּשְׁתַּכַּח שְׁתֵּי שָׁנִים בְּבֵית הַסֹּהַר. לְכָךְ כְּתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, שְׁתֵּי שָׁנִים לִיצִיאַת שַׂר הַמַּשְׁקִים מִבֵּית הַסֹּהַר.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַכֶּה בְּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בִּרְטִיָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמַה שֶּׁהוּא מַכֶּה הוּא מְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיה ל, יז). יוֹסֵף לֹא נִמְכַּר אֶלָּא עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ וְגוֹ'. וְלֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם.