מדרש תנחומא · יִתְרוֹ · סימן ג׳

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים (שה״‎ש א, ג). אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרַשְׁבִּ״‎י, הָרִאשׁוֹנִים, רֵיחַ שִׁירִים אָמְרוּ לְפָנֶיךָ. אֲבָל אָנוּ כְּשֶׁבָּאנוּ לַיָּם. לֹא הִנַּחְנוּ לָשׁוֹן שֶׁל שֶׁבַח שֶׁלֹּא קִלַּסְנוּ לָךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ.

דָּבָר אַחֵר, הָרִאשׁוֹנִים, רֵיחַ מִצְוֹת נָתַתָּ לָהֶם. לְאָדָם נָתַתָּ לוֹ מִצְוָה אַחַת, לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֵׁשׁ מִצְוֹת אֲבָל אָנוּ כְּשֶׁבָּאנוּ לְסִינַי, כְּאָדָם שֶׁהוּא מְעָרֶה מִפִּי חָבִית, כָּךְ אַתָּה מְעָרֶה עָלֵינוּ אֶת כָּל הַמִּצְוֹת. שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שה״‎ש א, ג). רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: שֶׁמֶן מֵאִיר לְמִי שֶׁעוֹסֵק בְּשַׁמְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ (שה״‎ש א, ג), אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן בָּאִין וּמִתְגַּיְּרִין. וּמִי הוּא? זֶה יִתְרוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל, בָּא וְנִתְגַּיֵּר. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, מַפַּלְתּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְאַחַר כָּךְ וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם (משלי יט, כה). לֵץ תַּכֶּה, זֶה עֲמָלֵק. וּפֶתִי יַעְרִם, זֶה יִתְרוֹ.

בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֲמָלֵק הָרָשָׁע לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. מַהוּ רְפִידִם? שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶן מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת. רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם? וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צוֹוֵחַ לִפְנֵיהֶם, עַד מָתַי אַתֶּם מְנַסִּים אוֹתִי, עַד מָתַי אַתֶּם מְרִיבִין אוֹתִי. וְאַף מֹשֶׁה צוֹוֵח, מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי וּמַה תְּנַסּוּן אֶת ה'.

מֶה הָיוּ מְנַסִּין? רַבִּי יְהוּדָה בַּר נְחֶמְיָה וְרַבּוֹתֵינוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּךְ הָיוּ מְדַיְּנִין וְאוֹמְרִים: אִם מְסַפֵּק לָנוּ מְזוֹנוֹת כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא נִכְנַס לַמְּדִינָה וְהֵם מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וּמְכַבְּדִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מַסְפִּיק כָּל צָרְכֵיהֶם, נַעַבְדֶנּוּ. וְאִם לָאו, נִמְרֹד בּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: אִם מְהַרְהֲרִין אָנוּ בְּלִבֵּנוּ וִיהֵא יוֹדֵעַ מָה אָנוּ מְהַרְהֲרִין, נַעַבְדֶנּוּ. וְאִם לָאו, לֹא נַעַבְדֶנּוּ. שֶׁנֶּאֱמַר: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, רַבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר בְּלִבָּם הָיוּ מְשִׂיחִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם אֶת שְׁאֵלָתָם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם וְגוֹ' (תהלים עח, יח) אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִרְהַרְתֶּם הֲיֵשׁ ה' בְקִרְבֵּנוּ חַיֵּיכֶם הֲרֵינִי מוֹדִיעַ לָכֶם לְכָךְ וַיָּבֹא עֲמָלֵק,

רַבִּי לֵוִי אָמַר: לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כָּתֵף שֶׁל אָבִיו, וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לוֹ קַח לִי וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. רוֹאֶה אָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אָבִי. אָמַר לוֹ אָבִיו: אַתָּה רָכוּב עַל כְּתֵפִי וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לְךָ, וְאַתְּ אוֹמֵר רָאִיתָ אָבִי. הִשְׁלִיכוֹ מִכְּתֵפוֹ וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הִקִּיפָן בְּעַנְנֵי כָּבוֹד. בִּקְשׁוּ לֶחֶם, הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ (תהלים עח, כד). בִּקְּשׁוּ בָּשָׂר, נָתַן לָהֶם שְׂלָו, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְגוֹ' (תהלים קה, מ). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם (תהלים עח, כט), הוּא נוֹתֵן לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, וְהֵן אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִרְהַרְתֶּם, הֲרֵי הַכֶּלֶב נוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם, לְכָךְ וַיָּבֹא עֲמָלֵק.