בָּבָא בָּתְרָא ו׳ · ב׳

המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופת פיגים לסאה שעורים מקבל עליו רובע קטנית קישואין מקבל עליו עשר מארות למאה קנקנין מקבל עליו עשר נאות פינוסות פינוסות מגופרות למאה יתר על כן בכולן מחזיר לו את השאר ונוטל ממנו דמים. הלוקח קנקנין מחבירו ונמצאו פינוסות ונשתברו חייב להעמיד לו דמי קנקנין אבל לא דמי יין המוכר יין לחבירו סתם חייב באחריותו עד הפסח. מבוסם חייב באחריותו עד עצרת. נתיישן חייב באחריותו עד החג. המוכר מרתף לחבירו סתם בזה אמרו מקבל עליו עשר קוססות למאה.

על ההלכה הזו

תוספתא בָּבָא בָּתְרָא ו׳ ב׳, מתוך מסכת בָּבָא בָּתְרָא שבסדר נזיקין. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.