כְּתֻבּוֹת ב׳ · ה׳
האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה איני אשת איש נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרה [נשבית] וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרין [נמתין] עד שיבואו עדים ויתירוה אלא מתירין אותה מיד אם משהותרה באו עדים ואמרו נשבית היא הרי זו לא תנשא נשבית וטמאה היא אע"פ שיש לה בנים תצא עד אומר נשבית וטמאה היא ועד אומר נשבית וטהורה היא [אשה אומרת נשבית וטמאה היא ואשה אומרת נשבית וטהורה היא] הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא.
על ההלכה הזו
תוספתא כְּתֻבּוֹת ב׳ ה׳, מתוך מסכת כְּתֻבּוֹת שבסדר נשים. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.
