נָזִיר ו׳ · ג׳

כל קרבנות [הצבור והיחיד] הציץ מרצה על טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שמרצה לטומאת הדם ואינו מרצה על טומאת הגוף [ואין] נטמא טומאת התהום ה"ז מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמר לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו תחת אבן שישבת [עליה] ונודע לו בין [בשעשה] פסחו [ובין] עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו [או] תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהלך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת [עליה] ונודע בין משהביא קרבנותיו [ובין] עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו תחת [האבן] שישבת [עליה] ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה.

על ההלכה הזו

תוספתא נָזִיר ו׳ ג׳, מתוך מסכת נָזִיר שבסדר נשים. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.